סמואל מונטיה דניס נ' רשות האוכלוסין

פסק-דין

השופט ע' פוגלמן:

עניינה של עתירה זו בבקשת העותר להכיר בו כזכאי לאזרחות ישראלית מכוח חוק השבות, התש"י-1952, בהיותו לטענתו נכד ליהודייה. עמדת המשיבה בתגובה לעתירה הייתה כי העותר לא עמד בנטל להוכיח כי הוא נכד ליהודייה.

בעקבות הערותינו בדיון בבקשה למתן צו על תנאי שקיימנו ביום 14.2.2019, הסכימה המשיבה לבחון מחדש את מעמד העותר, ובשלב ראשון ניתן לו רישיון ישיבה מסוג ב/1 לתקופה של שלושה חודשים. בהמשך עדכנה המשיבה כי נערכו ראיונות לעותר ולשלוש דודותיו למחצה, ואף נשקלה עמדתו של נשיא הקהילה היהודית באיקיטוס שנמסרה לנציג הסוכנות היהודית. הבחינה לא העלתה בשלב זה ממצאים שיכולים לבסס זכאות לשבות. בצד האמור, ועדת החריגים של מערך הגיור הממלכתי החליטה לאשר לעותר פתיחת מסלול לימודים לקראת גיור. רשמנו לפנינו את התהליך הנדרש, כמפורט בסעיף 3 להודעה מטעם המשיבה מיום 9.1.2020.

בנסיבות אלה המשיבה סבורה כי העתירה מיצתה עצמה, לעת הזו. עמדת העותר, כפי שנמסרה לבאת כוח המשיבה באמצעות בן משפחה אשר תרגם את הדברים, היא כי יש להשאיר את העתירה תלויה ועומדת עד לקבל תעודת גיור ומעמד של אזרח בישראל.

על פי אמות המידה המקובלות, נוכח ההתפתחויות האמורות, אף אנו סבורים כי העתירה במתכונתה הנוכחית מוצתה, ואנו מורים אפוא על מחיקתה. בצד האמור יובהר כי אין במחיקת העתירה כדי לקבוע מסמרות בשאלת מעמדו של העותר, ולאחר השלמת הליך הגיור, טענות הצדדים שמורות להם.

אין צו להוצאות.

ניתן היום, ט"ז בטבת התש"ף (13.1.2020).