דניאל כנפו נ' המוסד לביטוח לאומי באר שבע ואח'

פסק-דין

השופטת י' וילנר:

1.העתירה דנן נסבה על פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה (כב' השופטים ל' גליקסמן, ח' אופק גנדלר ו מ' שפיצר, ונציגי הציבור א' ירון ו מ' כהן) בעב"ל 30053-10-20 מיום 8.6.2021, בגדרו נדחה ערעור העותר על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע (כב' השופטת ר' גרוס ונציגי הציבור מ' יעיש ו א' שטרית) בב"ל 1164-09-19 מיום 1.10.2020. בית הדין האזורי דחה את תביעת העותר נגד המשיב, הוא המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל), להעברת מקום הדיון בוועדת הערר לשירותים מיוחדים אשר עתיד להתקיים בעניינו מסניף באר-שבע לסניף אחר של המל"ל שאינו בתל אביב, בנצרת או בירושלים.

2.בתביעתו אשר הוגשה לבית הדין האזורי, טען העותר, בעיקרו של דבר, כי קיים סכסוך בין משפחתו ובין מנהל סניף המל"ל בבאר-שבע (להלן: מנהל הסניף), ולפיכך יש להעביר את הדיון בעניינו לסניף אחר בשל חשש להתנכלות מצד מנהל הסניף. עוד נטען כי מנהל הסניף מקושר בדרכים אלה ואחרות אף לסניפי המל"ל בתל-אביב, בנצרת ובירושלים, ומשכך אין לקיים את הדיון בעניין העותר אף בסניפים אלה.

3.בית הדין האזורי דחה, כאמור, את תביעת העותר וזאת, בין היתר, מן הטעם שהלה לא הוכיח את טענתו לסכסוך אישי בין משפחתו ובין מנהל הסניף. לעומת זאת, בית הדין האזורי מצא את עדותו של מנהל הסניף – אשר הכחיש קיומם של סכסוך עם בני משפחת העותר או הטיה כלשהי נגדם – כעדות אמינה וסדורה. כן נקבע כי לא הוצג כל בסיס לטענתו של העותר לפיה יש באפשרותו של מנהל הסניף להשפיע על מנהלי סניפים אחרים על מנת שיתנכלו לעותר. עוד צוין כי העותר עצמו הגיש את תביעתו לקבלת גמלת נכות כללית לסניף המל"ל בבאר-שבע, ואף קיים הליכים שונים בסניף זה, וכי רק לאחר דחיית תביעתו לגמלת שירותים מיוחדים על-ידי ועדה רפואית מדרג ראשון, ראה העותר לבקש את העברת הדיון בעניינו לסניף אחר. בית הדין האזורי הוסיף וקבע כי מקום כינוס הוועדה בעניינו של העותר נקבע בהתאם לחוזר גמלאות 14/2013 של המל"ל שכותרתו "קביעת סניף מטפל", ולפיו תביעתו של מבוטח תתברר בסניף המצוי באזור מגוריו לפי כתובת המגורים הרשומה במשרד הפנים, ובהתאם אף ייקבע מקומה של הוועדה הרפואית. זאת, כך נקבע, למעט במקרים חריגים אשר המקרה דנן אינו נמנה עמם.

4.העותר הגיש ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי, ובית הדין הארצי דחה את הערעור, בעיקרו של דבר, מכוח סמכותו לפי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 (להלן: תקנות בית הדין לעבודה).

5.מכאן העתירה שלפנינו, בגדרה טוען העותר, אשר אינו מיוצג, כי פסק דינו של בית הדין הארצי אינו מנומק כנדרש לפי תקנה 108(א) לתקנות בית הדין לעבודה, ואף נפלו בו שגגות משפטיות ועובדתיות שונות. כן נטען כי דחיית העתירה תסב לעותר עיוות דין.

6.דין העתירה להידחות, אף מבלי לבקש תשובה.

הלכה ידועה היא כי בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על פסקי דינו של בית הדין הארצי לעבודה, וכי התערבותו בפסקי דין אלה שמורה למקרים חריגים שבהם התגלתה טעות מהותית הנושאת חשיבות משפטית או ציבורית, והתערבותו של בית משפט זה נחוצה לשם עשיית צדק (ראו: בג"ץ 6215/19 בן חור נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, פסקה 7 (16.12.2019); בג"ץ 3190/20 אביטל נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 11 (24.5.2020); בג"ץ 2194/21 דרויש נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 12 (22.4.2021)). עיון בעתירה שלפנינו מעלה כי היא נטועה כל כולה בנסיבותיו הפרטניות של העותר, ומשכך אינה באה בגדר המקרים החריגים המתוארים לעיל. די בכך כדי להביא לדחיית העתירה.

7.למעלה מן הצורך, אוסיף ואציין כי בית הדין האזורי ראה לדחות את תביעת העותר, בעיקרו של דבר, בהיעדר ביסוס עובדתי לטענה בדבר סכסוך בין משפחתו ובין מנהל הסניף. קביעתו זו של בית הדין האזורי מבוססת על ממצאים עובדתיים מובהקים אשר נלמדו מן העדויות אשר נשמעו לפניו, וכידוע, אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בממצאים מעין אלה, והדברים הם בבחינת קל וחומר במסגרת עתירה לבית משפט זה (ראו: בג"ץ 996/21 כהן נ' מדינת ישראל - רשות המיסים, פסקה 5 (7.3.2021); בג"ץ 8395/20 זינגר נ' המוסד לביטוח לאומי, פסקה 7 (10.3.2021)).

8.זאת ועוד, יש לדחות את טענת העותר בדבר היעדר הנמקה מספקת המצדיקה התערבות בפסק דינו של בית הדין הארצי. כפי שצוין לעיל, בית הדין הארצי ראה לדחות את ערעור העותר מכוח סמכותו לפי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה, המאפשרת לו, במקרים המתאימים, לדחות ערעור תוך שהוא כולל בפסק דינו "את קביעתו בדבר דחיית הערעור בלבד", היינו, ללא הנמקה, וזאת חרף חובת ההנמקה המעוגנת בתקנה 108(א) לתקנות אלה.

9.נוכח כל האמור, העתירה נדחית.

אך לפנים משורת הדין, לא ייעשה צו להוצאות לטובת אוצר המדינה.

ניתן היום, א' באלול התשפ"א (9.8.2021).