מוחמד חג'י נ' מפקד צבאי לאזור ואח'

פסק-דין

השופטת ע' ארבל:

בפנינו עתירה שעניינה בקשת העותר לביטול צו המעצר המנהלי שהוצא נגדו. תוקפו של הצו עד ליום 15.7.07.

1.העותר תושב דורא שבאזור חברון, נעצר בביתו ביום 22.6.05 מכוח הצו בדבר מעצרים מנהליים (הוראת שעה) (יהודה ושומרון) (מס' 1226), התשמ"ח-1988. מעצרו הוארך מעת לעת, ובשלב מסויים אף קוצרה תקופת הצו. הצו האחרון הוצא לשלושה חודשים נוספים, מיום 16.4.07 עד ליום 15.7.07, כאמור.

העותר הגיש ערר על הארכה זו לבית המשפט הצבאי, שאישר את צו המעצר על התקופה הנקובה בו, בציינו כי החומר המודיעיני העומד ביסוד המעצר הינו עדכני, מהימן ואיכותי, ומצביע על חשש ודאי לביטחון האזור אם ישוחרר העותר, ועל מעורבותו של העותר בפעילות תומכת טרור במסגרת ארגון הג'יהאד האסלאמי לפני ואחרי מעצרו. עוד הוסיף, כי מעצרו המנהלי של העותר הינו צעד נדרש ואף מתחייב, על מנת להגן על בטחון האזור ובטחון הציבור. העותר ערער על החלטה זו לבית המשפט הצבאי לערעורים. הערעור נדחה ביום 9.5.07. בנימוקי הדחייה נכתב, כי לא ניתן לחשוף את החומר החסוי בפני העותר או באת כוחו מבלי שיהיה בכך לפגוע בבטחון האזור. אחר עיון בחומר, נקבע כי פעילותו המסוכנת של המערער למען הג'יהאד האסלאמי ונכונותו להמשיך בפעילות זו מביאות למסקנה כי לא נפלה שגגה בהחלטת בית המשפט הצבאי, וצו המעצר נותר על כנו.

2.נגד החלטה זו הוגשה העתירה שבפנינו. באת כוח העותר, עו"ד חדאד, טענה כל שניתן למרשה, בהבהירה כי העותר הוא מ"הנחקרים הוותיקים" במעצר המנהלי, והוא נתון במעצר מינהלי מזה כשנתיים ימים. גורם זה ראוי שיובא בחשבון בהארכת תקופת מעצרו. מעצרו לא בוצע על סמך מידע אינדיבידואלי נגדו, אלא על בסיס עצם השתייכותו לג'יהאד האסלאמי והחשדות המיוחסים לארגון בכללותו. במשך כל תקופת מעצרו לא נתווסף כל חומר גלוי, למרות שנעצרו אנשים מאזור מגוריו. במידה וקיים חומר מפליל נגדו, היא טוענת, כי ראוי שיועמד לדין ואין להסתפק באמירתו של התובע הצבאי שאין מספיק חומר כדי להעמידו לדין. לטענתה, מייחסים למרשה חטאי עבר, ופעילותו לטובת חבריו העצירים מהג'יהאד האסלאמי בכלא לא צריכה להיזקף לחובתו. לדבריה, נמצאו טעויות בחומר הגלוי שדרשו עיון מחודש בחומר, ועל כן יתכן שגם החומר החסוי לא נבדק כראוי, ומתחייבת בדיקה זהירה וקפדנית. עוד ציינה, כי העותר התחתן אחרי שחרורו ממאסר, ונעצר שוב במעצר הנוכחי. בינתיים נולד לו בן, והוא לא ראה אותו כשהוא נמצא חופשי ממעצר.

המשיבים מבקשים לדחות את העתירה בטענה כי בהעדר פגם בהחלטות הערכאות הצבאיות, אין עילה להתערבות בית המשפט. לדבריהם, העותר הינו פעיל ג'יהאד אסלאמי מעורב בפעילות תומכת טרור אשר מהווה סכנה ברורה ומוחשית לאזור.

3.בהסכמת העותר עיינו בחומר החסוי במעמד צד אחד. שוכנענו כי לא נפל פגם בשיקול דעתו של המשיב בהוצאת המעצר המנהלי. החומר החסוי, אותו לא ניתן לחשוף, מלמד על היותו פעיל טרור מעורב בפעילות תומכת טרור, וכי נשקפת מפעילותו סכנה בטחונית לאזור ולשלום הציבור.

איננו מתעלמים מהתקופה הארוכה בה מצוי העותר במעצר. בית משפט זה חזר ושנה כי עם הימשכות תקופת המעצר גובר הנטל על המשיבים לבסס את החיוניות שבהמשך החזקת אדם במעצר מנהלי. ככל שתקופת המעצר מתארכת, כן גוברת זכותו לחירותו. עם זאת, יש לאזן בין זכות העצור לחרותו האישית מול שיקולים שעניינם בטחון האזור (ר' בג"ץ 4960/05 ג'עאפרה נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית (טרם פורסם, 15.6.05); בג"ץ 11006/04 קאדי נ' מפקד כוחות צה"ל באיו"ש (טרם פורסם, 13.12.04)).

במקרה דנן שוכנענו, כאמור, כי קיימת סכנה בטחונית לאזור היה והעותר ישוחרר בשלב זה. הצורך בהמשך החזקתו במעצר בוסס כדין, ואין עילה להתערבות בית משפט זה.

אשר על כן, העתירה נדחית.

ניתן היום, כ"ז בסיון תשס"ז (13.6.2007).