אילנה אוליאל ואח' נ' משרד הפנים ואח'

פסק-דין

השופט י' עמית:

1.עניינה של העתירה, בבקשת העותרים להורות למשיבים ליתן טעם מדוע לא תבוטלנה החלטותיהם שלא לאשר את כניסתו של העותר 2 לישראל; לסרב לבקשת העותרים לאיחוד משפחות; ולדחות את הערר ה"פנימי" שהגישו העותרים על החלטת הסירוב. כמו כן הגישו העותרים בקשה למתן צו ביניים אשר יורה למשיבים לאפשר לעותר 2 לשהות בישראל כל עוד מתנהלים ההליכים המשפטיים בעניינו.

2.לטענת העותרים, הם הכירו זה את זו דרך הפייסבוק, ובחלוף הזמן הקשר ביניהם התחזק והם נישאו ברומניה בחתונה אזרחית. העותרים הגישו בקשה לאיחוד משפחות ולהסדרת מעמדו של העותר 2 בישראל. בקשה זו סורבה בהחלטת המשיבים מיום 30.7.2014, בין היתר מכיוון שלא הוכחה כנות הקשר הזוגי. ביום 10.12.2014 הגישה העותרת 1 ערר "פנימי" על ההחלטה שלא לאשר את הבקשה לאיחוד משפחות. ביום 21.1.2015 נדחה הערר, בנימוק שעל-פי נהלי הרשות, ערר שהוגש בחלוף 21 ימים – לא יטופל.

3.העותרים טוענים כי נפגעה זכותם לחיי משפחה, והחלטותיהם של המשיבים כפו עליהם פרידה כואבת. לטענתם, מדיניותו המצומצמת של המשיב 1 בכל הנוגע לבני זוג שאינם ישראלים, איננה עולה בקנה אחד עם סעיף 7 לחוק האזרחות, התשי"ב-1952 (להלן: חוק האזרחות). עוד נטען בעתירה, כי מדיניות משרד הפנים פוגעת בעקרון השיוויון, שכן היא מבחינה בין נישואין לאזרח זר יהודי לבין נישואין לאזרח זר שאיננו יהודי.

בתגובת המשיבים נטען כי דין העתירה להידחות על הסף, ראשית – בשל קיומו של סעד חלופי בדמות הגשת ערר לבית הדין לעררים, ושנית – נוכח השיהוי הכבד בהגשת העתירה.

4.דין העתירה להידחות על הסף מחמת קיומו של סעד חלופי.

המקור החוקי הרלוונטי בעניין הסדרת מעמדו של בן זוג של אזרח ישראלי, הוא סעיף 7 לחוק האזרחות. על החלטתה של רשות "בענייני כניסה לישראל, שהייה וישיבה בישראל או יציאה ממנה או בענייני אזרחות" לפי סעיף 7 לחוק האזרחות, ניתן להגיש ערר לבית הדין לעררים (סעיף 13כג לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 ופרט 2 לתוספת לחוק זה). אמנם בענייננו, המועד הקבוע בחוק להגשת ערר חלף זה מכבר, אך כפי שצויין בתגובת המשיבים, בית הדין מוסמך להאריך את המועד להגשת ערר.

לשלמות התמונה יצויין, כי ככלל, באזורי שיפוט שטרם הוקם בהם בית דין לעררים (ודומה שאין הדבר כן בענייננו), הדרך לתקוף את החלטת הרשות בנושאים אלה, היא באמצעות הגשת עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים (סעיף 5(1) ופריט 12(2) לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000; בג"ץ 4747/14 אורבמרים נ' מדינת ישראל (31.7.2014); בג"ץ 429/15 אנג'ור נ' שר הפנים (10.2.2015); בג"ץ 4814/15 מחאמיד נ' משרד הפנים (7.10.2015)).

5.מאחר שלעותרים עומד סעד חלופי, בדמות פניה לבית הדין לעררים או לבית המשפט לעניינים מינהליים, העתירה נדחית בזאת. לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ה בתשרי התשע"ו (8.10.2015).