מוחמד אבו חביב ואח' נ' שר הפנים ואח'

פסק-דין

השופט י' דנציגר:

1.עניינה של העתירה שלפנינו הוא צו הריסה מנהלי שהוצא כלפי מבנה שהקים העותר 10 ביום 19.12.2009.

העותר 10 פנה לבית משפט השלום בבקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה. משנדחתה בקשתו זו, הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי, ומשזה דחה את ערעורו, פנה הוא בבקשת רשות ערעור לבית משפט זה (רע"פ 3950/10). בקשה זו נדחתה על ידי השופטת מ' נאור ביום 30.5.2010, תוך חיוב העותר 10 בהוצאות המשיבה, הועדה המחוזית לתכנון ולבניה-מחוז מרכז, בסך של 15,000 ש"ח. ביום 1.6.2010 הגישו העותרים עתירה מנהלית לבית המשפט לעניינים מנהליים-מחוז מרכז שעניינה חיוב הועדה המחוזית לדון ולאשר את תכנית המתאר המפורטת החלה על השטח בו נבנה המבנה לגביו הוצא צו ההריסה. הדיון בעתירה קבוע ליום 1.9.2010. בקשה שהגישו העותרים לעיכוב ביצוע צו ההריסה המנהלי עד להכרעה בעתירה נדחתה על ידי בית המשפט לעניינים מנהליים ביום 23.6.2010.

2.במסגרת העתירה שלפנינו מבקשים העותרים כי תבוטל החלטתה של השופטת מ' נאור בבקשת רשות הערעור שהגיש העותר 10 וכי בית משפט זה יעיין מחדש בחיובו של העותר 10 בהוצאות המשיבה 5, שהושתו עליו במסגרת ההחלטה. כן מתבקש צו על תנאי שיורה למשיבים 1 ו- 2 לבוא וליתן טען מדוע לא יורו למשיבים 4 ו-5 להסכים לעיכוב ביצוע צו ההריסה המנהלי עד להכרעה בעתירה שהוגשה לבית המשפט לעניינים מנהליים הם עניינה של העתירה שלפנינו.

3.באשר לעיכוב ביצוע צו ההריסה המנהלי, טוענים העותרים כי על המשיבים 1 ו-2 להורות למשיבים 4 ו-5 לעכב את ביצוע צו ההריסה, שאם לא כן תתייתר העתירה שהוגשה על ידם לבית המשפט לעניינים מנהליים ותפגע זכותם לפנות לערכאות. כן עומדים העותרים על כך כי לא קיימת כל דחיפות בביצוע צו ההריסה וכי המבנה אטום.לבסוף, טוענים העותרים כי סירובם של המשיבים 1 ו-2 לעכב את ביצוע צו ההריסה סותר הלכה שנפסקה על ידי בית משפט זה.

באשר לביטול ההחלטה מיום 30.5.2010, טוענים העותרים כי החלטה זו ניתנה מבלי שהתאפשר לעותר 10 להגיש תשובה לתגובת המשיבה 5 (המשיבה שם) בבקשת רשות הערעור, וכי בכך נפגעה זכות הטיעון שלו. כן טוענים העותרים כי ההחלטה אינה מנומקת וכי יש מקום "לעיין מחדש" בחיוב העותר 10 בהוצאות המשיבה.

4.דין העתירה להידחות על הסף.

באשר לטענות העותרים המופנית נגד ההחלטה בבקשת רשות הערעור שהגיש העותר 10, הרי שבית משפט זה, בשבתו כבית דין גבוה לצדק, אינו משמש כערכאת ערעור על החלטותיו שלו בשבתו כערכאת ערעור ודי בכך כדי לדחותן [ראו למשל: בג"ץ 2558/07 שרון נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.3.2007); בג"ץ 4218/09 ד"ר נודלמן נ' כב' שופטי ביהמ"ש העליון פרוקצ'יה, נאור וארבל (לא פורסם, 25.5.2009), פסקה 5 לפסק הדין והאסמכתאות הנזכרות שם]. למעלה מן הצורך יצויין כי אין ממש בטענת העותר 10 כי לא ניתנה לו זכות טיעון קודם למתן ההחלטה. טיעוניו של העותר 10 הובאו בבקשת רשות הערעור שהוגשה על ידו. אין כל חובה לקבל את תשובת מבקש רשות הערעור לתגובת המשיבים קודם למתן החלטה בבקשה זו. בנוסף, עיון בהחלטה מלמד כי המדובר בהחלטה המנמקת כדבעי את הטעמים שלא לייתן רשות ערעור.

באשר לטענות העותרים כנגד סירוב המשיבים 1 ו-2 לעכב את ביצוע צו ההריסה המנהלי, הרי שבהעדרו של צו שיפוטי המורה על עיכוב ביצוע הריסת הבית עד להכרעה בעתירה המנהלית אותה הגישו העותרים, אין כל עילה להתערב בהחלטה זו של המשיבים. יתר על כן, טענות העותרים, המכוונות כביכול כלפי המשיבים 1 ו-2 אינן אלא ניסיון נוסף מצידם לערער על החלטות הערכאות המוסמכות לפיהן לא יעוכב ביצוע צו ההריסה המנהלי שהוצא בנוגע למבנה, ודי בכך כדי לדחותן על הסף [השוו: בג"ץ 1876/03 פלג נ' עיריית תל-אביב (לא פורסם, 27.2.2003); בג"ץ 2520/05 בשארה נ' אורי לופלינאסקי, ראש עיריית ירושלים ויו"ר הועדה המקומית לתכנון ולבניה-ירושלים (לא פורסם, 10.10.2005)].

5.סוף דבר: העתירה נדחית. בנסיבות אלה, מתייתר הדיון בבקשה למתן צו ביניים שהוגשה בד בבד להגשת העתירה.

ניתן היום, י"ח בתמוז התש"ע (30.6.2010).