עבד אלכרים געאפרה נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית

פסק-דין

הנשיא א' ברק:

בפנינו עתירה שעניינה בקשת העותר לביטול צו המעצר המינהלי שהוציא המשיב כנגדו.

1.העותר, תושב תרקומיה יליד שנת 1972, מצוי במעצר מינהלי מכוח הצו בדבר מעצרים מנהליים (הוראת שעה) (יהודה והשומרון) (מס' 1226), התשמ"ח-1988 מאז חודש ספטמבר 2002, כאשר מעצרו מוארך מעת לעת. ביום 4.1.2005 הוארכה תקופת מעצרו בשישה חודשים נוספים, עד ליום 10.7.2005. העותר הגיש ערר על הארכה זו בפני שופט משפטאי בבית המשפט הצבאי בקציעות, אולם סירב להתייצב לדיון בעניינו וזאת בשל שביתת עצורים שהתקיימה אותה עת. בית המשפט הצבאי החליט לקיים הדיון בהיעדרו, ושמע חומר מודיעיני חסוי במעמד צד אחד. בהחלטתו (מיום 16.1.2005) אישר בית המשפט הצבאי את הארכת צו המעצר, בציינו כי המידע העומד ביסוד המעצר הנו חמור, עדכני ומבוסס על מגוון מקורות מהימנים. מהחומר החסוי עולה כי העצור הנו בעל מעמד משמעותי בארגון החמאס והיה מעורב בפעילותה של תשתית טרור, אף לאחר שתשתית זו נפגעה כתוצאה מפעילות צה"ל. המידע העדכני מלמד שהעותר גם שמר על קשר עם אותה תשתית טרור. בית המשפט הצבאי שוכנע שהסיכון הנשקף מהעותר הנו רב, ועל כן דחה את עררו ואישר את צו המעצר בקובעו כי זה עומד בדרישות המידתיות. העותר ערער על החלטה זו לבית המשפט הצבאי לערעורים. הערעור נדחה (ביום 17.5.2005). בנימוקי הדחייה נכתב, כי לא ניתן לחשוף את החומר החסוי בפני העותר מבלי שיהיה בכך כדי לפגוע בביטחון האזור. אחר עיון בחומר במעמד צד אחד, נקבע שלא נפלה שגגה בהחלטת בית המשפט הצבאי, וצו המעצר נותר על כנו.

2.כנגד החלטה זו הוגשה העתירה שבפנינו. בעתירתו טען העותר שיש לחשוף בפניו את החומר החסוי בעניינו. המשך החזקתו במעצר מינהלי, מבלי שיעומת עם החשדות כנגדו, ומבלי שתינתן לו הזדמנות להתגונן בפניהן, אינו מידתי, כך לדברי העותר. הוא מצביע על הזמן הארוך בו הוא שוהה במעצר מינהלי כגורם הראוי שיובא בחשבון בהארכת תקופת מעצרו. המשיב מבקש לדחות העתירה. לטענתו, אין בית משפט זה יושב כערכאת ערעור על החלטותיו של בית המשפט הצבאי לערעורים, אלא אך מפעיל ביקורת שיפוטית על החלטותיו. בהעדר פגם בהחלטות הערכאות הצבאיות, אין עילה להתערבות בית משפט זה. המשיב עומד על הסכנה הביטחונית לאזור הנשקפת מהעותר היה וישוחרר בשלב זה.

3.בהסכמת העותר, עיינו בחומר החסוי בעניינו במעמד צד אחד. באנו למסקנה כי לא נפל פגם בשיקול דעתו של המשיב בהוצאת צו המעצר המינהלי באופן המצדיק את התערבותנו. החומר בעניינו של העותר, אותו לא ניתן לחשוף, מלמד על כך שהעותר הנו פעיל בארגון החמאס העוסק בפעילות צבאית. שוכנענו כי פעילות העותר מהווה סכנה לציבור, כזאת אשר אינה מאפשרת את שחרורו בשלב זה. אכן, ככל שתקופת המעצר המינהלי מתארכת, כך גוברת זכותו של העצור לחירותו. עם הימשכות תקופת המעצר גובר הנטל על המשיב לבסס את החיוניות שבהמשך החזקתו של האדם במעצר. ברם, לעולם יש לאזן את זכות העצור לחירותו האישית מול שיקולים שעניינם ביטחון האזור (בג"ץ 11006/04 קאדרי נ' מפקד כוחות צה"ל באיו"ש (לא פורסם)). במקרה דנן דעתנו היא שהחיוניות בהמשך החזקת העותר במעצר מינהלי בוססה כדין, ואין בידינו להתערב בהחלטתו ובהחלטות הערכאות הצבאיות אשר כמונו עיינו בחומר החסוי והגיעו למסקנה דומה.

אשר על כן, העתירה נדחית.

ה

השופטת מ' נאור:

אני מסכימה.

ש ופטת

השופטת א' חיות:

אני מסכימה.

ש ופטת

הוחלט כאמור בפסק דינו של הנשיא א' ברק.

ניתן היום, ח' בסיון התשס"ה (15.6.2005).