משה אביר ואח' נ' בית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב ואח'

פסק-דין

השופט ג' קרא:

לפנינו עתירה למתן צו על תנאי אשר ימנע מהמשיבה 3, מדינת ישראל, לבקש מהמשיב 1, בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, להטיל עונש מאסר על העותר 1, משה אביר (להלן: אביר); ויורה להסביר מדוע לא יבוטלו ההחלטות ופסקי הדין בת"פ 19610-10-10 שניתנו בחוסר סמכות, לפיהם על העותרים לשלם הוצאות. לצדה, הגישו העותרים בקשה למתן צו ביניים לפיו יושעו ההליכים ויבוטל הדיון הקבוע להקראת גזר הדין, תוך ביטול הסנקציות שננקטו נגד אביר.

1.נגד העותרים הוגש כתב אישום, לפיו אביר פעל כקבלן כוח אדם באמצעות העותרת 2, אמן משאבי אנוש בע"מ, ללא רישיון לכך; אביר השתמש ברישיון שניתן לעותרת 3, אופקים א.ג. בע"מ, לפעול כחברת כוח אדם, לאחר שרישיון זה הוחזר על ידי בעליה הקודמים; ואביר פעל כקבלן כוח אדם באמצעות חברת אופקים נ.מ. בע"מ ללא רישיון. ביום 3.6.2019 הורשעו העותרים (כב' השופט (סג"נ) ש' טננבוים), לאחר שלא התייצבו לדיון, בעבירת עיסוק כקבלן כוח אדם ללא רישיון ושלא על פי תנאי הרישיון, לפי סעיף 2(א) לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, התשנ"ו-1996, ביחס לכל הפרשות המפורטות בכתב האישום, למעט הפרשה החמישית. מתן גזר הדין קבוע ליום 6.8.2020, לאחר שנדחה מספר פעמים בחודשים האחרונים, משאביר לא התייצב לשלושה דיונים וביקש דחייה לדיון רביעי.

לדידם של העותרים, אסור למשיבה 3 לבקש מהמשיב 1 להטיל על אביר עונש מאסר, משלא הודיעה על כוונתה לעשות כן בכתב האישום או לפני תחילת המשפט, כנדרש בסעיף 15א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982. טענה זו נטענה על ידי העותרים בבית הדין האזורי לעבודה וטרם נתקבלה או נדחתה, משלא ניתן גזר הדין. עוד לטענת העותרים, הוטלו עליהם הוצאות על ידי המשיבים 2-1 בחוסר סמכות, משהדבר נעשה בטרם הרשעתם.

על כן, העותרים מבקשים מבית משפט זה ליתן צו מניעה אשר ימנע מהמשיבה 3 לבקש להטיל על אביר עונש מאסר, ויבטל את ההוצאות שהוטלו עליהם.

דיון והכרעה

2.לאחר עיון בעתירה על נספחיה, הגעתי למסקנה כי דינה דחייה על הסף.

עתירה זו, כמו גם העתירה שקדמה לה (בג"ץ 5530/19 אביר נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים (4.9.2019) (להלן: העתירה הקודמת)), הוגשה במטרה לתקוף החלטות ביניים בהליך פלילי, בניגוד להלכה המורה כי ניתן יהיה לערער על החלטות כאלה רק במסגרת ערעור על פסק הדין (בג"ץ 8876/11 אביר נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 5 (12.1.2012)); העתירה הקודמת, פסקאות 3-2).

אין בידינו ליתן לעותרים סעד בדמות צו מניעה שימנע מהמשיבה 3 לבקש להטיל על אביר עונש מאסר, משמדובר בהתערבות בהליך פלילי אשר מתנהל בבית הדין האזורי לעבודה. העותרים העלו טענותיהם בנושא בפני הערכאה הדיונית, וככל שיבקשו, יוכלו להגיש לבית הדין הארצי לעבודה ערעור לאחר מתן גזר הדין.

לא מצאתי כי יש ממש בטענת חוסר הסמכות להטיל על העותרים הוצאות במסגרת החלטותיהם של כב' השופטת א' אגסי מיום 8.9.2014 – בסך 15,000 ש"ח; כב' השופטת ל' גליקסמן מיום 29.12.2015 – בסך 10,000 ש"ח; וכב' השופט א' סופר מיום 12.4.2018 – בסך 15,000 ש"ח, משהעותרים הגישו הליכים חוזרים ולא ענייניים וגרמו בכך להימשכות ההליך הפלילי, באופן המצדיק הטלת הוצאות (בש"פ 5540/13 חדר נ' מדינת ישראל, פסקה 17 (14.8.2013); רע"פ 567/09 אבו חיט נ' מדינת ישראל (23.2.2009)).

העתירה נדחית אפוא, וממילא נדחית גם הבקשה לצו ביניים. בנסיבות העניין ומשלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.

ניתן היום, ט"ו באב התש"פ (5.8.2020).