פיליפ ניוך ואח' נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח'

פסק-דין

השופט א' רובינשטיין:

א. עתירה זו עניינה בקשת העותרים, לפיה יחזור בו היועץ המשפטי לממשלה (להלן המשיב 1) מהחלטתו לא להגיש כתב אישום נגד המשיב 5.

ב. המשיב 5 הוסמך על-ידי לשכת ההוצאה לפועל לעקל את רכושם של העותרים. כמתואר בתשובת המשיבים 4-1 ובהתאם לחומר החקירה המצוי בידיהם, ביום 17.11.04 הגיע המשיב 5 לדירתם של העותרים במטרה לבצע את צו העיקול, כשהוא מלווה בשלושה אנשים נוספים (המשיב 5 והשלושה הנוספים יכונו להלן יחד - הארבעה). בין הצדדים פרץ עימות אלים, ובסופו נחבלה העותרת בעינה ונשברה רגלו של העותר. בעקבות האירוע הגישו העותרים תלונה למשטרה, ובמסגרת החקירה שנפתחה בעקבותיה נחקרו, בין היתר, העותרים עצמם וכן השלושה שהתלוו אל המשיב 5 לביצוע העיקול.

ג. עם סיום החקירה הועבר התיק לפרקליטות מחוז חיפה לבחינת האפשרות להגשת כתב אישום, הן נגד העותרת - שלפי עדויות שונות היתה זו שתקפה את המשיב 5 - והן נגד המשיב 5. ביום 19.7.06 הוחלט לא להגיש כתב אישום נגד מי מהם מפאת חוסר ראיות, וזאת לאחר התרשמות הגורמים המקצועיים לפיה מדובר היה באלימות הדדית, אשר התפתחה לאחר שהעותרים סירבו לאפשר לארבעה לבצע את העיקול. הודעה בדבר סגירת התיק הועברה לעותרים ביום 10.8.06, וביום 6.12.06 עררו על כך העותרים. לאחר שנבחן הערר השיבה פרקליטות המחוז, כי לא ניתן לקבוע כיצד נשברה ברכו של העותר וכיצד נפגעה העותרת בעינה, וכן כי הודעות העותרים נמצאו בלתי אמינות. מחלקת העררים בפרקליטות המדינה נדרשה גם היא לבחינת הערר, וקבעה, באופן דומה, כי חומר הראיות מצביע על כך שמדובר בקטטה שהתפתחה לאחר שהעותרים ניסו למנוע מהארבעה לבצע את העיקול.

ד. ביום 17.9.07 החליט היועץ המשפטי לממשלה דאז, עו"ד מני מזוז, לדחות את הערר, תוך הפניית המקרה ללשכת עורכי הדין ולהוצאה לפועל לשם בחינת תקינות ביצועו של הליך העיקול (הפניות ללשכת עורכי הדין ולהוצאה לפועל צורפו לעתירה זו). לטענת המשיבה, ביום 8.10.07 נשלח לעותרים מכתב מטעם מחלקת עררים, בו הוסברו במפורט נימוקיו של היועץ המשפטי לממשלה לדחיית הערר; הנימוק העיקרי שצויין במכתב היה הגרסאות הסותרות שהציגו שני הצדדים לקטטה שארעה במעמד העיקול:

"ככל שמדובר בפגיעות שנגרמו לכם במהלך האירוע, אין באפשרותנו להכריע בין הגרסאות ברמת הוודאות הנדרשת לצורך העמדה לדין פלילי".

ביום 2.3.09 הועברה ההחלטה בערר לעותרים בשנית, לאחר שהאחרונים טענו כי טרם קיבלו אותה. ביום 10.7.11 הוגשה עתירה זו.

ה. בעתירה חוזרים העותרים, ללא ייצוג, על הטענות שהשמיעו בפני חוקרי המשטרה. נטען, כי המשיב 5 הכה את העותרים נמרצות, וכי טענתו לפיה היתה זו העותרת שהחלה באלימות כלפיו אינה נכונה. כן נטען, כי בסוף האירוע כלא המשיב 5 את העותרת בחדר האמבטיה מבלי שאיפשר לה לצאת.

ו. מנגד טוענים המשיבים 4-1, כי דין העתירה להידחות על הסף, הן בשל השיהוי בהגשתה והן כיון שהתערבותו של בית המשפט העליון בשיקול דעת רשויות החקירה והתביעה מצומצמת למקרים חריגים בהם פעלו הרשויות בחוסר סבירות קיצוני; לא כך במקרה זה. כן נטען לגופם של דברים, כי גרסאות העותרים אינן ברורות, וכי לא ניתן לעמוד על נסיבות גרימת חבלותיהם. המשיב 5 טוען לגירסה שונה באשר לעובדות הפרשה וכן לשיהוי.

ז. אין בידינו להיעתר לעתירה. כפי שציינו המשיבים 4-1, בית משפט זה יתערב בהחלטות הרשויות התביעה והחקירה בכלל, והיועץ המשפטי לממשלה בפרט, ככל שמדובר בחקירה ובהעמדה לדין פלילי, במשורה. אין גופים אלה חסינים מפני ביקורת שיפוטית, אולם זו שמורה למקרים בהם החלטתם לוקה בחוסר סבירות קיצוני או בעיוות מהותי (בג"צ 6009/94 שפרן נ' התובע צבאי הראשי, פ''ד מח(5) 573, 582; בג"צ 6271/96 בארי נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נ(4) 425; בג"צ 8643/04 אורן נ' משטרת ישראל (לא פורסם), פסקה 8; בג"צ 6567/10 תנועת אומ"ץ נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם)). ענייננו אינו נגוע בחוסר סבירות. היועץ המשפטי לממשלה נתן דעתו לסוגיה, ומין ההחלטה המנומקת שהועברה לעותרים עולה, כי בחן את חומר הראיות בדקדוק וקבע, שאין התיק מצדיק הגשת כתב אישום. יוער, כי איננו נעתרים לעתירה לגופה אף מבלי צורך להידרש לשיהוי הניכר בהגשתה - לכל הפחות, כשנתיים וחצי לאחר שתשובת היועץ המשפטי לממשלה בערר הובאה לידיעת העותרים.

ח. כאמור, לא נוכל להיעתר לעתירה.

ניתן היום, ט"ו בכסלו התשע"ב (11.12.2011).