מוחמד מרעי נ' משרד הפנים ואח'

פסק-דין

השופט א' גרוניס:

1.עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים, שעניינה בהחלטת המשיב 2, ראש מינהל שירות העובדים ברשויות המקומיות (להלן - ראש מינהל השירות), שלא להאריך את תקופת שירותו של העותר במשיבה 3, המועצה המקומית משהד (להלן - המועצה), מעבר לגיל הפרישה הקבוע בחוק.

2.העותר הינו יליד שנת 1942. ביום 27.6.2009 פרסמה המועצה מכרז פומבי לאיוש משרת מנהל משאבי אנוש. למכרז ניגשו שני מועמדים, העותר ואדם נוסף. ביום 15.8.2009 פנה המועמד הנוסף לראש מינהל השירות בבקשה לפסול את העותר מלהתמודד על התפקיד. זאת, מהטעם שהגיע לגיל הפרישה החוקי. לאחר בירור נמצא, כי העותר יגיע לגיל הפרישה ביום 18.12.2009. על פי חוות דעת משפטית הוחלט, כי לא ניתן לפסול את מועמדותו של העותר אך בשל העובדה כי הוא קרוב לגיל הפרישה. ביום 1.9.2009 התקבלה החלטה על זכייתו של העותר במכרז והוא מונה לתפקיד מנהל משאבי האנוש במועצה. ביום 21.12.2009, לאחר שהעותר הגיע לגיל הפרישה, הגישה המועצה לראש מינהל השירות בקשה להאריך את תקופת שירותו מעבר לגיל הפרישה הקבוע בחוק. ביום 14.1.2010 נדחתה הבקשה והמועצה נתבקשה לפרסם מכרז חדש לתפקיד. ביום 25.1.2010 שב ופנה ראש המועצה אל ראש מינהל השירות וביקש ממנו לשקול את החלטתו בשנית. ביום 14.3.2010 נדחתה אף בקשה זו, כאשר צוין כי לא נמצאו נימוקים מיוחדים המצדיקים את המשך העסקתו של העותר. ביום 30.6.2010 פנה ראש המועצה למנכ"ל משרד הפנים בעניין. אף פניה זו נדחתה. משכך, ביום 12.7.2010 הודיעה המועצה לעותר כי עבודתו תופסק החל מיום 27.7.2010. על רקע זה הוגשה העתירה שלפנינו, בגדרה מבקש העותר כי נורה לראש מינהל השירות להפעיל סמכותו ולהאריך את כהונת העותר עד להגיעו לגיל 70. כן נתבקש צו ביניים לעיכוב ההחלטה בדבר הפסקת עבודתו של העותר במועצה.

3.דין העתירה להידחות על הסף. סמכותו של ראש מינהל השירות להאריך כהונה של עובד שהגיע לגיל הפרישה הקבוע בחוק מוגדרת בסעיף 108א לצו המועצות המקומיות (נוהל קבלת עובדים לעבודה), התשל"ז-1977. סעיף 108ד לצו קובע, כי על החלטת ראש מינהל השירות לפי סעיף 108א ניתן להגיש ערר לוועדת מינהל השירות. זאת, בתוך 45 ימים מיום שנשלחה לראש הרשות ההחלטה הדוחה את בקשת הארכה. העותר לא פעל בהתאם להוראות הצו ולא הגיש ערר על ההחלטה בעניינו. אין מקום לאפשר לעותר להשיג עתה על החלטת ראש מינהל השירות שלא בדרך שנקבעה לכך על ידי מחוקק המשנה. משכך, יש לדחות את העתירה על הסף מחמת אי מימוש של סעד חלופי. בהקשר זה יצוין, כי בין הצדדים קיימת מחלוקת בשאלה האם בעת קבלתו לתפקיד ניתנה לעותר הבטחה על ידי ראש מינהל השירות כי שירותו יוארך מעבר לגיל הפרישה. העותר והמועצה טוענים כי הבטחה כזו ניתנה. לעומת זאת, טוען ראש מינהל השירות כי לא זו בלבד שלא ניתנה הבטחה כאמור, אלא שהובהר לעותר כי לא יוכל לכהן מעבר לגיל הפרישה. לא מצאתי כי ניתן להכריע במחלוקת זו על בסיס החומר שהוצג על ידי הצדדים. ואולם, סוגיה זו הייתה צריכה להתברר במסגרת הקבועה בדין, קרי באמצעות הגשת ערר על החלטת ראש מינהל השירות. אף לגופם של דברים, ולמעט נושא המחלוקת האמורה, אין העתירה מגלה עילה להתערבות בהחלטת ראש מינהל השירות. משכך, דין העתירה להידחות.

4.העתירה נדחית על הסף. ממילא נדחית הבקשה למתן צו ביניים. העותר יישא בשכר טרחת עורך דין לזכות המשיבים 2-1 בסך 7,500 ש"ח.

ניתן היום, ט"ז באלול התש"ע (26.8.2010).