אביגדור בוימגולד נ' מדינת ישראל - משרד הביטחון ואח'

פסק-דין

השופט י' אלרון:

1.עניינה של העתירה שלפנינו בבקשת העותר להורות על ביטול פסק-דינו של בית הדין הארצי לעבודה בע"ע 59133-09-16 (סגן הנשיאה השופט א' איטח, השופטים ח' אופק- גנדלר ו מ' שפיצר ונציגי הציבור מר מ' נתן ומר צ' טבצ'ניק) מיום 3.6.2018, במסגרתו נדחה ערעור העותר על פסק-הדין של בית הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע בסע"ש 49929-03-14 ובסע"ש 21539-02-14 (השופט י' כהן ונציגי הציבור גב' א' חי ומר ד' שגיא).

בנוסף, ביקש העותר כי יוטלו "עונשים אישיים מרתיעים על האורגנים המעורבים ועל באי כוחם 'עובדי ונציגי המדינה' על התנהלותם באירוע ובהליך זה", כלשונו.

2.על פי העובדות המתוארות בפסק-דינו של בית הדין הארצי לעבודה, הועסק העותר כמנהל אזור פיקוח באגף הבינוי במשרד הביטחון (המשיב 1) במשך מספר שנים, במשרה שאינה קבועה. בתקופת עבודתו התגלו קשיים שונים בתפקודו של העותר, ובהם, על פי הנטען על ידי מעסיקו, מערכת יחסים לא תקינה עם גורמים שונים, חוסר יכולת להבחין בין עיקר וטפל, חוסר גמישות מקצועית ועוד. על אף חוות דעתם השלילית של מנהליו, ניתנה לעותר האפשרות לתקן ולשפר את תפקודו.

ועדת בוחנים שדנה ביום 30.7.2012 בקליטת העותר כעובד קבוע, המליצה שלא להעניק לו "קביעות" בעבודה, אלא להאריך את תקופת הניסיון במסגרתה הועסק למשך שישה חודשים נוספים. על אף ההמלצה, ולנוכח הקשיים במישור הבין-אישי בתפקוד העותר, אשר גרמו, על פי הנטען, לעיכובים בביצוע עבודתו, החליטו הממונים עליו להפסיק את העסקתו. לאחר שנערך לעותר שימוע ובתיאום עם יו"ר נציגות העובדים, פוטר העותר מתפקידו מנימוק של אי התאמה למשרה.

העותר ערר על ההחלטה בפני נציב שירות המדינה (המשיב 2), אשר דחה את הערר והודיע לעותר כי פיטוריו ייכנסו לתוקף החל מיום 9.2.2014.

יצוין, כי במהלך תקופת העסקתו, הגיש העותר תלונה נגד עובד אחר למחלקת הביטחון של משרד הביטחון. התלונה, שעניינה בתחום טוהר המידות, הסתיימה בהרשעתו של אותו עובד בהליך משמעתי ובהרחקתו לצמיתות מעבודה במשרד הביטחון (להלן: התלונה).

3.העותר הגיש תביעה נגד מעסיקו ונגד נציב שירות המדינה לבית הדין האזורי בבאר-שבע, בגדרה ביקש מבית הדין להצהיר על בטלותה של ההחלטה לפטרו. כן ביקש כי בית הדין האזורי יורה לנתבעים לשלם לו פיצוי כספי בסך של 200,000 ש"ח "בגין ההתנהלות כלפיו". יחד עם התביעה העיקרית הוגשה בקשה לצו מניעה זמני שיאסור על פיטוריו, אשר בהסכמת הצדדים אוחד הדיון בה עם התביעה העיקרית.

טענתו המרכזית של העותר, היתה כי פיטוריו נעשו שלא כדין, בהליך פגום ומשיקולים זרים, בין היתר בשל התלונה שהגיש.

בית הדין האזורי לעבודה דחה את התביעה, וקבע כי פיטורי העותר נעשו כדין ומשיקולים עניינים, בשל אי התאמתו של העותר למשרה. כמו כן, נדחתה טענת המערער בדבר פיטוריו ממניעים זרים עקב התלונה שהגיש. לבסוף, קבע בית הדין האזורי כי לעותר נערך שימוע כדין, וכי לא נפל פגם בהחלטת נציב שירות המדינה, שהינה מבוססת היטב.

4.ערעור שהגיש העותר לבית הדין הארצי לעבודה נדחה, תוך שנקבע, כי אין מקום להתערבות בפסק-הדין של בית הדין האזורי לעבודה בהיותו מבוסס על קביעות עובדתיות שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהן אלא במקרים חריגים, שעניינו של העותר אינו בא בגדרם.

בית הדין הארצי לעבודה מצא כי לעותר "תרומה משמעותית להחלטה לסיים את העסקתו חרף כל ההזדמנויות שניתנו לו", וכי לא נפל פגם כלשהו בהתנהלות משרד הביטחון בהליך פיטוריו של העותר.

בית הדין דחה עוד את טענת העותר לקנוניה והתנכלות כלפיו מצד מנהליו. בהקשר זה נקבע, כי ריבוי התלונות נגד העותר מצד גורמים שונים בצה"ל, במשרד הביטחון ומקבלנים שהיה עמם בקשר במסגרת עבודתו, "שוללים את האפשרות שאנשים כה רבים, במגוון מקומות, עשו יד אחת נגדו", וכי גם ההזדמנויות הרבות שניתנו לעותר לשפר את תפקודו מפריכות טענה זו.

על פסק דינו של בית הדין הארצי הגיש העותר עתירה לבית משפט זה; מכאן העתירה שלפנינו.

5.בעתירתו שב העותר על טענותיו כפי שנשמעו בבית הדין הארצי ובבית הדין האזורי, ומוסיף כי פסק דינו של בית הדין הארצי מוטעה ומוטה באופן ברור לטובת המשיבים, וכי אף פסק דינו של בית הדין האזורי "חשוד בעיוות דין ופסול עקב שיקולים זרים", כלשונו. לשיטתו, קיים פער מהותי בין הערות המותב בדיון שנערך בעניינו בבית הדין האזורי לעבודה (אותו הקליט מי מטעמו של העותר) לבין תוצאות פסק-הדין. לעמדת העותר, קיים אינטרס ציבורי בבחינת פסקי הדין של בתי הדין לעבודה, לנוכח טענתו שפיטוריו נבעו כתוצאה מחשיפת שחיתות.

6.דין העתירה להידחות על הסף, אף מבלי להידרש לתגובת המשיבים.

הלכה ידועה היא כי בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על פסקי הדין של בית הדין הארצי לעבודה. התערבות בית משפט זה בפסקי הדין של בית הדין הארצי לעבודה שמורה למקרים חריגים בלבד בהם נפלה טעות משפטית מהותית או כאשר שיקולי הצדק מחייבים זאת (ראו בג"ץ 3799/18 לנקרי נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים (4.6.2018)).

המקרה הנדון אינו בא בגדר מקרים חריגים אלו, ואינו מצדיק את התערבותנו בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה.

על אף האופי העקרוני אשר ניסה העותר לשוות לעתירתו, שב העותר ומעלה בעתירה את אותן טענות שהועלו על-ידו בערכאות הקודמות, אשר נדונו בהרחבה ונדחו לגופן. בניגוד לנטען בעתירה, בית הדין הארצי לעבודה לא הסתפק בדחיית הערעור נוכח הכלל בדבר התערבותה המצומצמת של ערכאת הערעור, ודן בטענות העותר גם לגופן. בפרט, נדחתה בפסק-הדין טענת העותר לקיומה של קנוניה נגדו, אשר הביאה לפיטוריו.

7.העתירה נדחית אפוא.

ניתן היום, כ"ד באב התשע"ח (5.8.2018).