עזאם נורין עדאל ואח' נ' שר הפנים

פסק-דין

השופטת מ' נאור:

העתירה שבפנינו עניינה בבקשת העותרים כי תוענק לעותר 2 תושבות ואזרחות ישראלית בהליך של איחוד משפחות וכי יינתן צו ביניים המורה למשיב לאפשר את כניסתו לארץ.

1.העותרת 1 הינה אזרחית ישראלית והעותר 2, יליד שנת 1974, הוא תושב האיזור. ביום 2.11.1998 נישאו העותרים, ועל פי האמור בעתירה, בשנת 2004 נולד להם ילד. בעתירה לא נזכר המועד בו פנו העותרים למשיב בבקשה לאיחוד משפחות ולא צורף עותק מבקשתם. בהחלטתי מיום 4.7.2006 ניתנה לעותרים שהות להשלים את החסר. עם זאת, החסר לא הושלם כנדרש. בהודעה מטעם בא כוח העותרים (מיום 18.9.2006) שוב לא צוין המועד בו הוגשה הבקשה לאיחוד משפחות.

העותרים צירפו לעתירה את החלטת המשיב (מיום 1.1.2006) הדוחה את בקשתם לאיחוד משפחות. בהחלטה צוין כי העותר 2 אינו מקיים את התנאים הקבועים בחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), תשס"ג-2003 (להלן – החוק) שכן גילו אינו עולה על 35 שנה. העותרים תוקפים החלטה זו בטענה כי היא פוגעת בזכות לחיי משפחה.

2.דין העתירה להידחות על הסף. נוכח הוראות החוק בגינו סורבה פניית העותרים אל המשיבים, לא מצאנו להתערב בהחלטת המשיב (ראו בג"ץ 2598/06 נעים נ' שר הפנים (מיום 13.6.2006)). על פי הוראות החוק, לא תוענק אזרחות ולא יוענק רישיון לישיבת קבע בישראל בתקופת תוקפו של החוק לתושב האזור, למעט החריגים המנויים בו. בענייננו, לאור הנתונים שבעתירה אין תחולה לחריגים שבחוק (ראו בג"ץ 2341/06 בורהאן נ' משרד הפנים (מיום 25.5.2006)). אשר לטענה בדבר הפגיעה בזכות לחיי משפחה הנוצרת על פי החוק, הרי שטענה זו וכן טענות נוספות שהועלו לעניין חוקתיות החוק נדונו והוכרעו לאחרונה בבג"ץ 7052/03 עדאלה המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ' שר הפנים (מיום 14.5.2006). באותו פסק דין נדחו העתירות העקרוניות שתקפו את חוקתיות החוק. נוכח פסק דין זה אין עוד מקום לטענה בדבר הפגיעה בזכות לחיי משפחה המועלית בעתירה שלפנינו (וראו גם בג"ץ 5434/06 אבו ריאש נ' שר הפנים (מיום 9.7.2006)).

העותרים יוכלו לשוב ולפנות אל המשיב באם יחול שינוי כלשהו אשר יביא את עניינם אל גדר אחד החריגים המנויים בחוק, או אם יחול שינוי כלשהו בדין שיאפשר את בקשתם.

3.העתירה נדחית אפוא על הסף. ממילא נדחית הבקשה לצו ביניים (שמטיבה היא בקשה לצו עשה).

ניתן היום, כ"ו אלול, תשס"ו (19.9.2006).