דבורה רבקה – ויטה זסלבסקי נ' משרד הפנים

פסק-דין

השופט ע' פוגלמן:

בעתירה שלפנינו מבקשת העותרת כי תינתן לה אזרחות מכוח חוק השבות, התש"י-1950 (להלן: חוק השבות).

1.ברקע להליך שלפנינו בקשתה של העותרת לקבל מעמד כאמור מיום 26.3.2015, המבוססת על הליך גיור שעברה, לפי הטענה, בבית הדין של הקהילה האורתודוכסית בקייב, אוקראינה. בהמשך, הגישה העותרת למשרד הפנים תעודת גרות מטעם בית הדין באוקראינה ומכתב מטעם אחד מדייני בית הדין. לאחר הגעתה לארץ הודיע הרב איתמר טובול, מנהל מחלקת אישות וגירות ברבנות הראשית, כי תעודת הגיור מאושרת על ידי הרבנות הראשית לישראל (נספח ד' לעתירה). ביום 15.11.2015 התקבל במשרד הפנים מידע מארגון "יד לאחים", שלפיו העותרת מצויה בקשרים עם גורמים בקהילה המשיחית בישראל, ובהמשך – ביום 31.12.2015, נערך עמה ראיון בלשכת רשות האוכלוסין בעפולה.

2.ביום 2.5.2016 נשלח לרשות האוכלוסין מכתב מטעם בית הדין באוקראינה, בחתימת הרבנים שהיו חתומים על תעודת הגרות של העותרת, ובו צוין בזו הלשון:

"התברר ע"י גביית עדויות והצגת ראיון איתה [עם העותרת – ע' פ'] (מוקלט ומוסרט) שלפני הגיור היה לה ולמשפחתה קשר עם גוף מסיונרי שפועל בארץ. קשר אותו המשיכה לקיים אחרי עלייתה לארץ וביתר שאת.

אי לזאת אין תעודת הגיור מטעמנו המצויה בידה מהווה מסמך המאשר בוודאות את יהדותה" (ההדגשה במקור – ע' פ').

3.בעקבות האמור, התבקשה העותרת – בפניות בכתב מתאריכים שונים – להביא הסבר מבית הדין המגייר בהינתן עמדתו האמורה שלפיה "תעודת הגיור המצויה בידך אינה מהווה מסמך המאשר בוודאות את יהדותך". העותרת לא ראתה לעשות כן, ובעתירתה טוענת היא כי היא זכאית למעמד עולה מכוח תעודת הגיור, שאושרה גם על ידי הרבנות הראשית לישראל. לטעמה, בנסיבות אלה עמדת משרד הפנים, המשיב, שרירותית ובלתי סבירה ופוגעת בזכויותיה החוקתיות. בדיון לפנינו אף עמדה על הקושי המעשי שניצב לפניה ביצירת קשר עם בית הדין המגייר.

המשיב מצדו, טוען כי העתירה מוקדמת, שכן טרם התקבלה החלטה בבקשת העותרת למעמד, ולאחר קבלת הבהרות מבית הדין המגייר (נוכח הסתייגותו מתעודת הגיור בעקבות נתונים שנמסרו לו), תינתן החלטה בבקשה.

4.לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, לא מצאנו עילה להתערבותנו בנקודת הזמן הנוכחית. כפי שנקבע בפסיקתנו לא אחת, יש הבדל בין הכרה בגיור במשמעותו ההלכתית לבין הענקת מעמד מכוחו של חוק השבות:

"אכן, הלכה פסוקה היא כי לעניין חוק השבות יש להכיר בגיור שנעשה בחו"ל במסגרת קהילה יהודית מוכרת (בג"ץ 2597/99 טושביים נ' שר הפנים, פ"ד נט(6) 727 (2005)); אולם, בד בבד יש לוודא כי מדובר בגיור כן, ולא בניצול לרעה של הליך הגיור שכל מטרתו לקבל מעמד חוקי בישראל [...] המשיב מחויב אפוא לבחון את הגיור שנערך לעותרת, וכזאת הוא עושה, באמצעות דרישתו להמציא מסמכים שונים אשר ניתן יהיה באמצעותם לבחון שאלה זו" (בג"ץ 9740/16 שקיל נ' משרד הפנים, פסקה 9 (20.4.2017)).

דברים אלה יפים גם לענייננו. כפי שראינו התעוררו סימני שאלה באשר לתוקפה של תעודת הגיור, בין היתר, כתוצאה מפנייתו של בית הדין המגייר עצמו. בנסיבות אלו אין בידנו לומר כי עמדת המשיב – המבקש לקבל הבהרות בהקשר זה מבית הדין קודם שתינתן החלטה בבקשת העותרת למעמד – חורגת ממתחם הסבירות.

5.משכך דין העתירה להידחות בהעדר עילה להתערבותנו בשלב הנוכחי. למותר לציין כי העותרת תהיה רשאית לשוב ולפנות בבקשת סעדים ככל שתהיה עילה לכך; זאת לאחר שתינתן החלטה סופית בבקשתה למעמד.

לפנים משורת הדין, אין אנו עושים צו להוצאות.

ניתן היום, ד' בניסן התשע"ח (20.3.2018).