אלון בן צור נ' ראש המינהל האזרחי ביהודה ושומרון ואח'

פסק-דין

השופטת א' פרוקצ'יה:

1.היישוב הר אדר ממוקם צפון-מערבית לירושלים, על גבול הקו הירוק. מועצת התכנון העליונה באזור יהודה ושומרון (משיבה 3) אישרה תוכנית להקמת בית עלמין ביישוב (להלן – התוכנית). העותר, שהוא תושב היישוב, מלין על החלטה זו. לדבריו, בית העלמין עתיד לקום בקרבת חלון ביתו. בפי העותר שורת טענות, מהותיות ופרוצדורליות, כנגד ההחלטה המאשרת את התוכנית, וביניהן הטענות הבאות: התוכנית אינה הגיונית מבחינה תכנונית, ונועדה אך להכשיר בדיעבד שני קברים שנכרו בשטחה באופן בלתי חוקי; התוכנית טעונה הליך תכנוני בועדה המחוזית לתכנון ובניה במחוז ירושלים (משיבה 7); בהליכים לאישור התוכנית נפגעו כללי הצדק הטבעי והופרה חובת ההנמקה.

2.בהודעת המדינה (משיבות 1 עד 4 ו-7) מיום 12.1.10 נמסר, כי בגין שלוש התפתחויות שונות מעוכב לעת הזו הטיפול בתוכנית: ראשית, הבניה באזור יהודה ושומרון הוקפאה, בהחלטת ועדת שרים ובצו אלוף, לתקופה של עשרה חודשים. שנית, מסתבר שחלק משטח התוכנית אכן מצוי בתוך שטח ישראל, ומחוץ לסמכותה של מועצת התכנון העליונה. שלישית, דרך הגישה המתוכננת לבית העלמין מגיעה מכיוון מחוז ירושלים, ועל כן הסדרתה טעונה תכנית מפורטת, אשר טרם הוכנה.

3.בעקבות התפתחויות אלה קיימה מועצת התכנון העליונה ישיבה נוספת בנושא התוכנית. בהודעה מיום 11.7.10 עדכנה המדינה אודות תוכנה של ישיבה זו, כדלקמן: תחילה, הובהר בישיבה כי יש לתקן את גבולות התכנית, כך שהיא תכלול רק שטחים המצויים באזור יהודה ושומרון. באשר לדרך הגישה לבית העלמין, נאמר, כי יש להסדיר את הנושא כלפי לשכת התכנון במחוז ירושלים, או לחלופין – לתקן את התכנית כדי להסדיר דרך גישה אחרת. אם תתוקן התכנית, יהיה צורך, ככל הנראה, להגישה מחדש. עוד נאמר בדיון, כי יש מקום לשנות את הוראות התכנית כך שביצוע פעולות פיתוח על פיה יצריך אישור של מועצת התכנון העליונה. לבסוף ציינה המדינה, כי הקפאת הבניה באזור יהודה ושומרון טרם הסתיימה.

4.מצב הדברים דהיום הוא, אפוא, כי התוכנית הקיימת אינה ניתנת ליישום במתכונתה הנוכחית. ייתכן שבעתיד תוכן ותאושר תוכנית אחרת; ככל שכך יהיה, היא צפויה להיות שונה במידה כזו או אחרת מן התוכנית הנוכחית. עוד יש לומר, כי ניתן מענה בפעולות הרשות לחלק מטענותיו של העותר, ובפרט לטענה שלפיה התוכנית חורגת מגבולותיו של אזור יהודה ושומרון.

לאור הדברים האמורים, העתירה במתכונתה הקיימת אינה מצריכה הכרעה, שכן העובדות עליהן היא נשענת איבדו את עיקר הרלבנטיות שלהן. ככל שתגובש תוכנית נוספת בעתיד, ניתן יהיה – במידת הצורך – להעמיד אותה במבחן שיפוטי. בשלב זה, העתירה אינה מוסבת על החלטת רשות מוסמכת בת-מימוש. העתירה היא מוקדמת, אפוא, ודינה להימחק.

5.העתירה נמחקת. אין צו להוצאות.

ניתן היום, ט' באלול התש"ע (19.8.10).