זוהר פאני + 6 עותרים נוספים נ' שר הפנים

פסק-דין

הנשיאה ד' ביניש:

עניינם של העותרים נידון בפני בית משפט זה בשתי עתירות קודמות. באותן הזדמנויות שעניינם נתברר נקבע כי העותרים ביקשו לקבל בארץ אזרחות מכוח חוק השבות אף על פי שהם נכנסו לארץ באשרת תייר ונשארו בישראל שלא כדין. בעתירות הקודמות ניתנו לעותרים הזדמנויות לבסס את הטיעון ביחס ליהדותם והסתבר כי כל המסמכים שהוגשו למשיב היו כוזבים ומזויפים. השתלשלות העובדות באשר לאופן התיישבותם של העותרים בישראל מפורטת בפסק דיננו בבג"ץ 7349/04 פאני זוהר נ' שר הפנים (לא פורסם, 2.9.2004), אשר דחה את העתירה, ובו נצטוו העותרים לעזוב את ישראל, החלטה זו ניתנה בספטמבר 2004. כפי שהתברר במהלך הדיון בפנינו היום, התעלמו העותרים מפסק דיננו זה, כשם שהתעלמו מההחלטה קודמת בעתירה בבג"ץ 4414/03 פאני זוהר נ' שר הפנים (לא פורסם, 31.5.2004), לפיה נתחייבו לצאת את הארץ. התמונה המצטיירת היא כי העותרים כולם נותרו בישראל ולא ננקט צעד כלשהו מצידם אך גם מצד המשיבים כדי לקיים את ההחלטה שעל העותרים לצאת את הארץ.

העותר 3, בנם של העותרים 1 ו-2, הינו היחיד שנותר בישראל כדין, כיוון שהמשיב התחשב בכך ששירת שירות צבאי וניתן לו מעמד של תושב קבע. עתה שבים העותרים ומבקשים להכיר בזכותם לאזרחות, לכאורה, על יסוד מסמכים נוספים שהגישו לאימות הטענה כי הם משפחה יהודית. ייאמר תחילה, כי כבר קבענו בפסק הדין הקודם כי אזרחותם של העותרים נשללה כדין וגם עתה לא עלה בידם להביא ראיות מהימנות לביסוס טענות היהדות. עם זאת אנו סבורים כי במצב שנוצר, כשהעותרים שוהים בישראל כ-15 שנה, בלי שננקטו צעדים להרחקתם מישראל, הם הקימו כאן מרכז חיים, עובדים בישראל, מוכרים במקום מגוריהם והיכו שורשים שם, קיים קושי מעשי להחזירם לארץ מוצאם אשר נראה כי משך השנים ניתקו קשריהם עימה. בנסיבות אלה דין העתירה להידחות; אולם רשמנו לפנינו את הודעת באת-כוח המשיב כי אם יגישו העותרים בקשה לוועדה הבינמשרדית ההומניטרית בתוך 30 ימים ידון עניינם בפני הוועדה אשר בשים לב לנסיבות שנוצרו, תשקול האפשרות ליתן להם מעמד.

לפיכך, בכפיפות לאמור העתירה נדחית. העותרים ישאו בהוצאות המשיב ושכר טרחה בסך 10,000 ₪.

ניתן היום, י"ט בחשון התשע"א (27.10.2010), בפני

באי-כוח הצדדים.