אליעזר נהיר נ' מנחם בן שושן, יו"ר ועדת החוקה חוק ומשפט ואח'

פסק-דין

השופטת מ' נאור:

1.העותר השתתף כ"מוזמן" בישיבות שונות של ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת ואף זכה לתודות על תרומתו לעבודת הועדה. הוא הגיש לבית המשפט עתירה והשלמות המחזיקות עשרות עמודים ובהם פרוטוקולים של דיונים שונים; תכתובות שלו עם אנשי ציבור ופוליטיקאים; צילומי מאמרים וכתבי עת וביניהם דברים שנאמרו על ידי בן גוריון, קציר, הרצל, דקארט, הובס ועוד ועוד. הוא מעלה בעתירתו נושאים מנושאים שונים ובהם "חקר התקינות של החוק והמשפט","פרסום מודעות תועבה", "עבדות של נשים", "'פרסומים' לא נשלטים של גרפיטים", "השתלטות של הון", "מעצרים וכליאות", "פגיעה בתחושת הגאווה העצמית" ועוד. פתרונו לכל אלו ומבחנה של המדינה, כלשון העותר, "היה ויהיה קיום חוקה". הסעד המבוקש בעתירה הוא "לאשר את צדקת העותר הטוען שיש להעביר את הסמכות לכינון חוקתה של המדינה לאסיפה מכוננת שתיבחר בשיטה אזורית". כמו כן הוא מבקש כי נורה לכנסת להימנע מהליכי חקיקה כלשהם (למעט חריגים) "עד להצגת הוכחה ליכולתה של הכנסת להמשיך את המהלך לחוקה ולקדמו בהגדרת תאריך יעד סופי לסיום המהלך שיהיה הצעת חוקה שתועמד למשאל עם".

2.דין העתירה להדחות על הסף. טענות העותר הן כלליות וכוללניות ואין הן מגלות עילה משפטית המצדיקה את התערבותו של בית משפט זה. כפי שקבע השופט זמיר:

"הלכה ברורה ומבוססת היא שבית המשפט אינו מכריע בעתירות כלליות וכוללניות, שאין להן מידה וגבול, ואיש אינו יודע מה ההשלכה שלהן. עתירה זאת היא דוגמה מובהקת לעתירות כאלה, שבית המשפט בישראל, כמו במדינות אחרות, דוחה מעל פניו, מאז ומתמיד" (בג"ץ 46/00 אילון ירדן, עו"ד נ' ראש הממשלה (לא פורסם, ניתן ביום 4.1.2000); ולגבי מנהגו של בית משפט זה שלא ליתן הצהרות כוללניות ראו בג"ץ 389/00 וליד נ' מ"י (לא פורסם, ניתן ביום 20.2.2000)).

ועוד הוסיף השופט זמיר:

"[העותר] מבקש שההכרעה בנושאים הנדונים בעתירה, שהיו עד כה, לדבריו, נחלתם של מדינאים ומצביאים, יהיו עתה נחלתו של בית המשפט. וכל כך למה? כיוון שהעותר הביא עניינים אלה לפתחו של בית המשפט, אם מפני שנוח לו יותר להיאבק על דעותיו בענייני מדינה באולם בית המשפט מאשר בכיכר העיר ואם משום שאין הוא מבין כראוי את התפקיד של בית משפט. אולם, כמובן, אין בכך כדי לשנות את התפקיד של בית המשפט, התפקיד המצוי והתפקיד הרצוי, או לשנות את קו הגבול המפריד בין נחלת בית המשפט לבין נחלתן של רשויות אחרות" (בג"ץ 46/00 שלעיל).

דברים אלה, בשינויים המחוייבים, יפים לענייננו אנו. בנוסף וכפי שהעותר בעצמו מציין, בנושאים השונים שהועלו בעתירה הוגשו בכנסת הצעות חוק והתקיימו אף דיונים וכידוע בית משפט זה אינו מתערב בהליכי חקיקה של הכנסת ובוודאי לא באופן שימנע בעד הכנסת מלדון בענין (ראו והשוו: בג"צ 345/88 עו"ד א. ויניצקי נ' מר שלמה הלל, יו"ר הכנסת (לא פורסם, ניתן ביום 7.6.1988); בג"ץ 4822/98 עו"ד יוסף עזגד נ' הכנסת (לא פורסם, ניתן ביום 30.7.1998); בג"ץ 11716/05 פרץ נ' ראובן רבלין, יו"ר הכנסת בשם הכנסת (לא פורסם, ניתן ביום 7.3.2006)).

3.העותר זכה כאמור לתודות על תרומתו לעבודת ועדת החוקה, חוק ומשפט, ואולם טענותיו אינן מאפשרות קבלת סעד בבית-משפט זה. אנו דוחים את העתירה על הסף.

ניתן היום, כ"ט באב התשס"ו (24.8.2006).