קיבוץ יגור נ' ראש הממשלה ואח'

פסק-דין

הנשיאה ד' ביניש:

שמענו את טענות הצדדים. באת-כח העותרים הלינה בפנינו על התוואי המתוכנן של הרכבת בקרבת קיבוץ יגור כשהעדפה של העותרים בתוואי הצפוני מבתי הקיבוץ נדחתה על-ידי הועדה הארצית לתכנון ובניה של תשתיות לאומיות (להלן – הות"ל) בהחלטתה לאישור התכנית.

באת-כח העותרים העלתה לפנינו מספר טענות נוספות, אשר נתמכות גם במסקנותיו של החוקר מטעם הות"ל שקיים שימוע בטרם אושרה התכנית, והם הצורך להנמיך את תוואי המסילה והצורך לנקוט באמצעי בטיחות אם וכאשר על המסילה תשנע הרכבת חומרים מסוכנים.

אשר לשינוי התוואי העובר בסמוך לבתי הקיבוץ ולא בצידו הצפוני של הכביש, לא ראינו עילה להתערב שכן לא נפל פגם בהליכי התכנון והאישור המצדיק התערבותו של בית משפט זה. גם אם ניתן להבין לרצונם של העותרים להרחיק את תוואי הרכבת מבתיהם, הרי הציגו המשיבים טעמיהם כנגד האפשרות להציב את התוואי בצד הצפוני ואיננו רואים כי בידינו לקבוע שטעמים אלה אינם מבוססים וסבירים. עם זאת, סברנו כי על המשיבים ליתן משקל לטענות הנוגעות לצורך ב"שיקוע" התוואי והנמכתו ככל שהדבר יהיה אפשרי בהתחשב בבעיות הניקוז הנובעות מקרבת התוואי לנחלים שבאזור ולבעיות הנובעות מהצפות הקישון. עניין זה מצדיק בדיקה נוספת ויסודית מטעם המשיבים שתביא בחשבון אפשרויות מעשיות ושיקולי העלות יהיו רק שיקול בין יתר השיקולים.

אשר לשינוע "חומרים מסוכנים", אין ספק שיהיה על המשיבים לפעול על-פי הסטנדרטים שנקבעו בתחום זה בידי מומחי איכות הסביבה. באת-כח רכבת ישראל הפנתה אותנו בעניין זה לתקנות מסילות הברזל (שינוע חומרים מסוכנים), התשנ"ט-1999, שהן תקנות מפורטות ואנו יוצאים מההנחה שלא יאופשר שינוע מסוג זה בלא קיום קפדני של תנאי התקנות.

בכפיפות לאמור העתירה נדחית.

ניתן היום, כ"ח באלול התשס"ט (17.9.2009).