גד מליסה נ' שירות בתי הסוהר

פסק-דין

1.העותר הינו אסיר המרצה מאסר עולם בשל רצח בכוונה תחילה של חברתו לחיים. הוא החל לרצות את עונשו ביום 9.2.1991, ועונשו טרם נקצב. העתירה שלפנינו מכוונת כנגד החלטת שירות בתי הסוהר שלא להוציא את העותר לחופשות.

2.עניינו של העותר נדון לאחרונה ביום 21.6.2001 על ידי הועדה להוצאת אסירי עולם לחופשה ראשונה (להלן: ועדת אסירי עולם). בהחלטת הועדה נקבע, בהסתמך על חוות דעת ומידע שהוצג על ידי הגורמים המטפלים ועל ידי הנהלת הכלא, כי אין להוציא לפי שעה את העותר לחופשה.

העותר הגיש כנגד ההחלטה האמורה עתירת אסיר לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. בית המשפט דחה את העתירה, בקובעו כי העותר אינו משתף פעולה עם הגורמים המטפלים, מסרב לקבל טיפול תרופתי פסיכיאטרי והינו מסוכן לציבור. עוד הוסיף בית המשפט וציין כי התנהגותו של העותר בין כתלי בית הכלא היא שלילית, וכי גם ועדת אלימות במשפחה מתנגדת להוצאת העותר לחופשה, שכן העותר אינו מקבל אחריות למעשיו, ועל כן נשקפת מפניו סכנה. לאור האמור בא בית המשט המחוזי לכלל מסקנה כי החלטת המשיב שלא להוציא את העותר לחופשות היא עניינית וסבירה, ודחה את עתירתו.

3.העתירה מופנית, למעשה, כנגד ההחלטה האמורה, ובצדק מציין המשיב בתגובתו כי הדרך הנכונה להשיג על החלטת בית המשפט המחוזי הינה באמצעות הגשת בקשת רשות ערעור, ולא כפי שעשה העותר. דין העתירה להידחות, אפוא, על הסף מטעם זה בלבד.

למעלה מן הדרוש יאמר כי גם לגוף העניין דין הבקשה להידחות. אם יחול שינוי בנסיבות הקיימות, הרי ראוי להניח שהוא יובא בפני ועדת אסירי עולם בדיון התקופתי הבא בעניינו של העותר, שעתיד להתקיים במהלך חודש דצמבר 2001.

העתירה נדחית.

ניתן היום, כט' בתשרי תשס"ב (16.10.2001).