יאסין מחמד קאסם כפארנה נ' מפקד אזור חבל עזה ואח'

פסק-דין

השופט מ' חשין:

העותר, יליד שנת 1978, נכנס לתחומי האזור ממצרים ביום 30.09.95 כנלווה לאימו ברשיון ביקור. תקופו של רשיון הביקור פג ביום 29 לפברואר 1996. במהלך פעילות צה"ל בבית-חנון נעצר העותר ביום 11.09.02, וביום 17.09.02 הוצא נגדו צו גירוש מן האיזור.

לימים הגיש העותר עתירה לבג"ץ וביקש כי יותר לו לשהות ברצועת עזה בגדרי בקשתו לאיחוד משפחות. עתירה זו נדחתה ביום 14.01.03 בהיסתמך על ההסכמים שנכרתו בין ישראל לבין אש"פ ולפיה שומה היה עליו לפנות ראשית לרשות הפלשתינית בבקשה כי יותר לו להישאר באיזור במעמד של תושבות קבע.

טרוניותיו של העותר שתיים הן: האחת, כי תנאי החזקתו במתקן הכליאה "ארז" תנאים גרועים הם, והשנית היא, כי אין להחזיקו במעצר עד לגירוש ללא גבולות של זמן. המשיבים השיבו לטענות העותר את שהשיבו.

אשר לטענה בדבר תנאי הכליאה במתקן ארז, ביני לביני הועבר העותר למתקן הכליאה "קציעות", וממילא נפתרה שאלה זו. אשר למעצרו של העותר עד להרחקתו מן האיזור, למדנו לדעת כי המניעה להרחקתו למצרים באה מצידו של העותר דווקא. לטענתו אין הוא כלל מצרי – אף שבא לאיזור ממצרים – ועל-כן מסרב הוא לשתף פעולה לגירושו למצרים.

אכן, הלכה שמכבר היא כי מעצרו של אדם לקראת גירושו אינו יכול להימשך וללכת ללא גבולות זמן. ואולם במה דברים אמורים, במקום שהמניעה לגירוש באה מצד המדינה, או, במקום שהמיועד לגירוש משתף פעולה לעניין צאתו מן הארץ אך אין בנמצא מדינה המוכנה לקולטו. בענייננו שלנו מסתבר בעליל כי העותר אינו משתף פעולה עם הרשויות בטוענו שזכותו להישאר באיזור, ועל-כן נתקשה לשמוע טענה מפיו כי מעצרו לקראת הרחקתו מתארך ואורך למעלה מן המידה הראויה. אדרבא: ישתף העותר פעולה, ישוחרר ממעצר ויורחק מן האיזור.

רשמנו לפנינו מפי באת-כוח המדינה כי המדינה ממשיכה במאמציה להביא לפתרון הבעיה ולעניין זה אף מיועדת פגישה בין נציגי המדינה לבין הקונסול המצרי בישראל. הוספנו ורשמנו לפנינו כי סמכותה של הוועדה המייעצת הבוחנת את תנאי ההחזקה במיתקן "קציעות" תידרש אף לבחינת תנאי המעצר במיתקן "ארז".

לא מצאנו עילה ראויה להתערב במעשי המשיבים ואנו מחליטים לדחות את העתירה.

היום, ו' בתשרי תשס"ד (02.10.03).

שופטש ופטתשופט