עיד אחמד אבו-דאהוק נ' שר הפנים

פסק-דין

השופטת ד' דורנר:

בקשתה של העותרת 2 (להלן: האשה), אזרחית ישראל, לקבל רשיון-ישיבה בישראל עבור בעלה, העותר 1 (להלן: הבעל), נדחתה על-ידי המשיבים. בתגובה לעתירה שהגישו העותרים לבית-משפט זה על החלטת המשיבים (בג"ץ 9092/00), הסבירו המשיבים, כי על-פי המידע שברשותם, הבעל הוא לכאורה פוליגם, הנשוי למספר נשים במקביל, ולפיכך אינו זכאי לקבל רשיון-ישיבה בישראל, שבה קיים איסור פלילי על ריבוי נישואין. המשיבים הוסיפו והודיעו, כי העותרים רשאים להגיע ללשכת מינהל האוכלוסין בבאר-שבע על-מנת לטעון טענות ולהציג מסמכים שיסתרו מידע זה. לנוכח עמדה זו של המשיבים מחקו העותרים את עתירתם.

כחודש לאחר-מכן שלחו העותרים למשיבים מכתב שאליו צורפו העתקי תעודות שונות בשפה הערבית, ואשר בו נטען כי הבעל אינו נשוי לנשים אחרות מלבד האשה.

משלא נתקבלה תשובה למכתבם הגישו העותרים כעבור עשרה חודשים את העתירה שבפנינו, שבגידרה דרשו כי המשיבים יתנו את החלטתם בבקשה המחודשת למתן רשיון-ישיבה לבעל.

בתגובה לעתירה הודיעה המדינה, כי העותרים נמנעו מלהתייצב בלשכת מינהל האוכלוסין בבאר-שבע לשימוע שנקבע להם, וכי על-כן לא נתקבלה החלטה בבקשתם המחודשת למתן רשיון ישיבה לבעל. עם זאת, המדינה ציינה כי הזמנה שנשלחה לעותרים לשימוע הופנתה בטעות לכתובת שאינה נכונה.

דין העתירה להידחות על-הסף.

מהודעת המדינה עולה, כי בפני העותרים פתוחה הדרך לטעון ולהציג מסמכים הנוגעים לטענת העותרים כי הבעל נשוי אך ורק לאשה. בנסיבות אלו, העותרים טרם מיצו את ההליכים העומדים לרשותם לקבלת מבוקשם.

עם זאת, אך מובן הוא, כי אם תידחה בקשת העותרים לקבל רשיון-ישיבה עבור הבעל, יהיו הם רשאים לשוב ולפנות לבית-משפט זה.

העתירה נדחית.

ניתן היום, כ"ז באדר תשס"א (22.3.01).