אבי ועקנין נ' נשיא המדינה ואח'

פסק-דין

העותר הורשע בשנת 1991 בעבירת רצח, ועונשו נגזר למאסר עולם. עתה עותר הוא נגד נשיא המדינה ונגד שר המשפטים, ואלו הן קובלנותיו: נגד הנשיא, על-כך שאין הוא מפחית מעונשו על דרך קציבת עונש המאסר שהוא מרצה לתקופה של 12 עד 15 שנים, ונגד שר המשפטים על-כך שאין הוא ממליץ בפני נשיא המדינה להפחית את עונשו כאמור.

בתחילת הדיון הערנו את תשומת לב בא-כוח העותר, עורך-דין ירום הלוי, על-כי נשיא המדינה אינו נותן את הדין לפני בית-משפט בשל דבר קשור בתפקידיו וסמכויותיו (סעיף 13(א) לחוק יסוד: נשיא המדינה), ועורך-דין הלוי הסכים כי עתירתו נגד נשיא המדינה אינה במקומה. יש איפוא למחוק את שמו של נשיא המדינה כמשיב לעתירה. נוסיף ונעיר, כי מראשית הדברים לא היה ראוי כלל כי עורך-דין הלוי יעשה את נשיא המדינה משיב לעתירה.

אשר לגופה של העתירה: מאז הוגשה העתירה לבית-המשפט ועד לשמיעתה, החליט נשיא המדינה לקצוב את מאסרו של העותר לתקופה של 25 שנות מאסר. כסבורים היינו לתומנו כי בכך בא הקץ על העתירה, אלא שעורך-דין הלוי סובר אחרת. לטענתו, לא זכה מרשו אלא במיקצת בקשתו, וכי נותרה ועומדת בקשתו ששר המשפטים ימליץ על קציבת עונשו לא אך ל25- שנים אלא לתקופה של 12 עד 15 שנים. לעניין זה מצביע בא-כוח העותר על אסירים אלה ואחרים שהורשעו אף הם בעבירת רצח, ואשר עונשיהם ניקצבו, לטענתו, לתקופת מאסר של 12 עד 15 שנים.

בלא שנביע דעתנו לגופה של עתירה זו, נאמר כי מוקדמת היא וכי אין מקום לדון בה. עד שהעותר מעלה טענת הפלייה לפני בית-המשפט, עליו להעלות טיעוניו לפני הרשות המוסמכת - קרא, לענייננו: שר המשפטים - ורק לאחר קבלת תשובתה של אותה רשות, יכול הוא לפנות בקובלנה לבית-המשפט על החלטתה. בענייננו לא נתקיימו תנאים אלה - העותר לא פנה אל שר המשפטים לאחר שעונשו נקצב ל25- שנות מאסר - ועל-כן אין לנו לדון בעתירה זו הנוספת. לא מן המותר יהא אם נוסיף ונדגיש, שלא אמרנו כי טענת הפלייה הינה, מעיקרה, לענייננו. כאמור לא דנו בשאלה זו וממילא לא נכריע בה.

העתירה נדחית.

היום, כ"ה בכסלו התשנ"ט (14.12.98).

שופטשופטתש ופט

העתק מתאים למקור

שמריהו כהן - מזכיר ראשי