מהא אבו הדבה ואח' נ' משרד הפנים סניף חדרה ואח'

פסק-דין

השופט ע' פוגלמן:

1.העותרים נישאו זה לזו ביום 20.6.2003. העותר 1 הוא תושב האזור, ואילו העותרת 2 היא אזרחית ישראלית. לטענתם, כשלושה חודשים לאחר נישואיהם הגישו למשרד הפנים בקשה לאיחוד משפחות אשר לא זכתה למענה כלשהו. בהמשך – לאחר שלטענתם, עורך הדין אותו שכרו על מנת לייצגם חדל מלענות לפניותיהם – התברר להם כי בשל הוראות חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) התשס"ג-2003 (להלן:"החוק") עליהם להגיש בקשה חדשה לאיחוד משפחות, וכך עשו. לטענתם, לבקשה השנייה שהגישו צורפו כל המסמכים הרלוונטיים. דא עקא, שזו טרם אושרה. לטענת העותרים יש להעתר לבקשתם לאיחוד משפחות, שכן אם יגורש העותר 1 מן הארץ לא תהיה כל אפשרות להשיבו לכאן. עוד נטען, כי נוכח היותם של העותרים בני דודים, "אין החוק יכול להגביל איחוד משפחות" ביניהם; וכי בהעדר מניעה פלילית או בטחונית – אין עילה שלא לאפשר להם איחוד משפחות כמבוקש.

2.בהחלטתי מיום 25.7.2007 קבעתי כי קודם שאדרש לעתירה ימציא בא-כוחם של העותרים העתק מפניה כתובה של העותרים אל המשיב, שנעשתה בגדר מיצוי הליכים. בתגובה להחלטתי זו, הגישו העותרים ביום 12.3.2008 הודעה לפיה הם ניסו בכל הדרכים העומדות לרשותם ליצור קשר עם עורך דינם אך ניסיונותיהם העלו חרס, וכי לעת הזו, אין בידיהם כל מסמך היכול לאמת את טענותיהם בדבר הפניות שערכו למשיב. עוד טוענים העותרים, כי הם פנו למשרד הפנים על מנת לנסות ולשחזר את המסמכים האמורים אולם עד היום לא קיבלו כל מענה לפנייתם זו. העותרים לא צירפו להודעתם מיום 12.3.2008 כל העתק מפנייה כאמור.

3.לאחר ששקלתי את טענות העותרים הגעתי למסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף בשל אי מיצוי ההליכים. העתירה אינה מעמידה תשתית ראייתית ראשונית לטענת העותרים בדבר בקשות לאיחוד משפחות שהוגשו מטעמם. העתירה אף אינה מעמידה תשתית ראייתית מינימאלית לטענת העותרים בדבר פניותיהם אל עורך דינם או אל משרד הפנים בניסיון לברר מה עלה בגורל הבקשות אשר על פי הנטען, הגישו. בנסיבות אלה, על פני הדברים, לוקה העתירה באי מיצוי הליכים שכן אין כל ראיה לכך שהעותרים אכן פנו למשרד הפנים בבקשה לאיחוד משפחות עובר להגשת העתירה לבית משפט זה. למעלה מן הדרוש נעיר כי העותר 1 – שהוא יליד שנת 1985 – אינו טוען כי עניינו נכנס לגדר החריג שבסעיף 3(1) לחוק, העוסק באיחוד משפחות של מי שגילם מעל ל-35 שנים או לגדרם של חריגים אחרים. העותרים אף לא פנו לועדה המקצועית לפי סעיף 3א1 לחוק. בנסיבות אלו, על פני הדברים, ספק אם העתירה מגלה עילה גם לגופה (והשוו: בג"צ 6276/07 אינסתאר נ' משטרת ישראל (לא פורסם, 17.7.07); בג"צ 2702/07 אלגרדאת נ' שר הפנים (לא פורסם, 25.3.07)). מכל מקום, אין לנו צורך להכריע בכך, שכן כפי שהובהר דינה של העתירה להדחות על הסף מפאת אי מיצוי הליכים משלא הוצגה תשתית ראייתית לטענה בדבר מיצוי הליכים.

נוכח כל האמור, העתירה נדחית על הסף.

ניתן היום, כ"ד באדר ב' התשס"ח (31.3.08).