שמעון שאולי נ' אורי שאולי ואח'

פסק-דין

השופט א' א' לוי:

העתירה שבפנינו מכוונת להתערבותו של בית-המשפט הגבוה לצדק בהליכים אזרחיים, שהתנהלו בפני בית-משפט השלום בתל-אביב (כבוד סגן-הנשיא מ' שנהב) וכיום תלויים הם ועומדים כערעור בפניו של בית-המשפט המחוזי.

בית-משפט השלום קיבל, בהעדר הגנה, תובענה כספית שהגיש העותר נגד המשיב (להלן: "פסק הדין המקורי"). אולם, בהמשך, נעתר הוא לבקשת המשיב וביטל את פסק-הדין, מבלי שקיים דיון במעמד הצדדים (להלן: "פסק-הדין המבטל"). ערעור שהגיש על כך העותר לבית-המשפט המחוזי (כבוד השופטת ה' גרסטל) התקבל, והתיק הוחזר לערכאה הדיונית למען ייערך דיון כמתחייב. כך אכן ארע, אולם בית-משפט השלום הסתפק בסיכומים בכתב ולא אִפשר עריכתה של חקירה נגדית. בהחלטתו החדשה – אותה לא נימק אלא תוך הפניה לאמור בסיכומי המשיב – דבק במסקנתו הראשונה. בקשת רשות ערעור, שהגיש העותר לבית-המשפט המחוזי, התקבלה, והתיק הוחזר בשנית לערכאה הדיונית, אשר התבקשה להקפיד על הכללים הדיוניים. לאחר ניהולו מחדש של הדיון, לרבות קיומן של חקירות נגדיות, הגיע בית-משפט השלום, בהחלטה מנומקת, לאותה התוצאה. בעקבות בקשת רשות ערעור נוספת שהגיש העותר, פסק בית-המשפט המחוזי, בהחלטה שאינה נהירה כל צורכה, כי התיק יוחזר בשלישית לבית-משפט השלום ו"הצדדים יוזמנו לדיון בפני בית משפט קמא לקביעת סדרי דיון וכל צד ישמור לעצמו כל טענה". הערכאה הדיונית הורתה, אפוא, לצדדים להגיש טיעוניהם בשאלה מהו פשר ההליך שנדרשה היא לקיים. לאחר שהפך בטיעונים אלה הגיע השופט שנהב לכלל מסקנה כי משניתן פסק-הדין המבטל, אין עוד הליך תלוי ועומד הדורש את הכרעתו. בקשת רשות ערעור נוספת, שלישית במספר, התקבלה אף היא, ובית-המשפט המחוזי שב וקבע כי על בית-משפט השלום לדון בבקשה לביטולו של פסק-הדין המקורי לגופה. הערכאה הדיונית חזרה ונדרשה אפוא לדברים, ובהחלטה קצרה שבה וקבעה כי פסק-הדין המקורי בוטל כדין. שוב הוגשה בקשת רשות ערעור, והפעם הזו ראה בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטת ש' דותן) לאשר את מסקנתה של הערכאה הדיונית. הבקשה נדחתה, אפוא, אולם כדי לשים קץ לפרשה הותר לעותר להגיש ערעור על פסק-הדין המבטל, אף שהמועד החוקי לכך חלף זה מכבר. הערעור, שהוגש לבית-המשפט המחוזי בתאריך 23.4.06, טרם נדון וממילא טרם הוכרע.

העותר, הממאן להשלים עם כך שלא יוכל עוד לברר את תובענתו המקורית בפני הערכאה הדיונית כי אם בערכאת הערעור בלבד, הגיש את עתירתו זו בה מבקש הוא לשכנע כי החלטתו האחרונה של בית-המשפט המחוזי ניתנה בחוסר סמכות ועל כן קמה עילה להתערבותנו. ברם, הגשתה של עתירה לבית-המשפט הגבוה לצדק אינה ההליך הנכון. בית-משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיהן של ערכאות שיפוטיות. התערבותו בנעשה בהליכים משפטיים בסוג זה מוגבלת היא לפגמים מהותיים באופן ניהולו של ההליך, ובשום מקרה לא תחליף היא את הליכי הערעור המקובלים. בפרשה דנן, ככל שחפַץ העותר להשיג על החלטתו של בית-המשפט המחוזי, היה עליו לעשות כן במסגרתה של בקשת רשות ערעור לבית-המשפט העליון, בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים.

אשר-על-כן, אנו דוחים את העתירה על הסף.

ניתן היום, ט"ו באב התשס"ו (9.8.2006).