עו"ד דן כוכבי ואח' נ' כנסת ישראל ואח'

פסק-דין

השופט א' רובינשטיין:

א. עניינה של העתירה בטענה כי הוראת השעה בנושא היטל בשל צריכת מים עודפת במסגרת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010) התשס"ט-2009, אינה חוקתית. נטען, כי ההיטל בגין צריכה עודפת של מים הוא למעשה מס, ומפלה לרעה את משקי הבית הגרים בבתים צמודי קרקע בעלי משקי עזר, למול הסקטור התעשייתי, הסקטור החקלאי, הרשויות המקומיות ומשקי הבית בבתים משותפים. צוין בהקשר זה, כי בכך יש גם לפגוע במקור פרנסתם של רבים. לבסוף צוין, כי אילו המשיבים היו מעניקים לעותר זיכיון להתפיל מי ים ניתן היה לפתור את בעיית המים במשק.

ב. אין בידינו להיעתר למבוקש. טענות העותר נטענו באופן כללי ביותר, לא נטען כנגד סעיפי חוק קונקרטיים ולא הוצגה תשתית משפטית מנומקת, כפי שמחייבת עתירה חוקתית. העתירה, כפי שהוגשה, אינה מאפשרת הידרשותנו לסוגיות להן טוען העותר (א' שרגא א' שחר המשפט המינהלי – עילות סף חלק ראשון (תשס"ח) 272; בג"צ 10026/01 עדאלה המרכז המשפטי נ' ראש ממשלת ישראל פ"ד נז(3), 31, 48-47, ובהיקש בלשונו של השופט – כתארו אז – מ' חשין בבג"צ 240/98 עדאלה נ' השר לענייני דתות פ"ד נב(5) 167, 183: "טענת הפלייה סתמית הנזרקת לחלל בית-משפט – כך למדנו בשכבר הימים – אין בה ולא כלום. שומה עליו, על הטוען הפליה, להיכבד ולפרוש רשת ראיות המלמדת על יחס מפלה המצדיק הענקתו של סעד. על כך, דומה, נסכים כולנו". העתירה שלפנינו אינה כוללת תשתית, ולוּ מינימלית, שיש בה כדי לבסס את הנטען ואת הסעד המבוקש, תוך טיעון חוקתי ראוי.

ג. אין בידינו, איפוא, להיעתר למבוקש.

ניתן היום, כ"ח באב תשס"ט (18.8.09).