ישראייר תעופה ותיירות בע"מ נ' רשות התעופה האזרחית ואח'

פסק-דין

1.מונחת לפנינו עתירה נגד החלטת המשיבים שלא לאשר לעותרת להפעיל מטוס מסוג A320 - איירבוס - בשדה התעופה על שם דב הוז בתל אביב (להלן: שדה דב) בטיסות פנימיות לאילת.

העותרת מלינה על ההחלטה שלא לאפשר לה להפעיל מטוס מסוג איירבוס בשדה דב. זאת בעוד שלטענתה, אושרה בקשה דומה לחברת התעופה ארקיע להפעלת מטוס בעל מאפיינים דומים מסוג אמבראר 195 בשדה דב. על פי הנטען, שני המטוסים הם מטוסי סילון חדשים, שקטים ומהירים יותר מן המטוסים הפועלים כיום בטיסות משדה דב לאילת. לשיטת העותרת, ההחלטה שנתקבלה הינה בלתי סבירה, מנוגדת לאינטרס הציבורי ויש בה משום אפליה ופגיעה בשוויון.

המשיבים בתגובה המקדמית לעתירה ביקשו לדחות על הסף את העתירה מחמת קיומו של סעד חלופי. לטענתם, העותרת מבקשת לערוך שינוי במפרטי ההפעלה שצורפו לרישיון ההפעלה האווירית שבידיה, כך שיותר לה להפעיל מטוס מסוג איירבוס בשדה דב. סוגיה זו, כך נטען, מוסדרת בחוק הטיס, התשע"א -2011 (להלן: חוק הטיס). עתירה לפי חוק זה הינה בסמכות בית המשפט לעניינים מנהליים. בנוסף נטען כי טענת העותרת שהמטוס אותו היא מבקשת להפעיל דומה בנתוניו למטוסים אחרים שניתן להם רישיון לטוס משדה דב, נטענה בעלמא. לא צורפו מסמכים וחוות דעת המבססים את הנטען.

מנגד טענה העותרת כי העתירה עוסקת בעניין עקרוני בעל משמעות רחבה הנוגע למכלול נושאים תעופתיים, תחבורתיים ומשפטיים ומצדיק דיון בבית משפט זה. לטענתה, ענייני מדיניות תחבורתית אינם בסמכות בית המשפט לעניינים מנהליים. נטען כי העתירה בעלת השלכות מרובות, כדוגמת הפעלת מטוסי סילון באזור מיושב בצפיפות. לטענת העותרת קיימת לבית המשפט הגבוה לצדק סמכות גם כאשר קיים סעד חלופי וזאת על פי הפסיקה בנדון. עוד נטען, כי עתירה אחרת (בג"צ 8055/11) שדנה בשאלה דומה הוגשה לבית משפט זה ועל כן וכדי להימנע מהחלטות סותרות ראוי שהתיק ישמע באותה ערכאה.

2.סעיף 18 לחוק הטיס מסמיך את מנהל רשות שדות התעופה להעניק רישיון להפעלת כלי טיס. על פי סעיף 18 (ב) לחוק האמור יצרף המנהל לרישיון הפעלה אווירית "מפרטי הפעלה שבהם יפרט... סוג כלי הטיס... ההרשאות, התנאים והמגבלות להפעלת כלי הטיס...". בענייננו, העותרת מבקש לשנות את פרטי הרישיון ולאפשר לה להפעיל מטוס מסוג מסוים בשדה דב. זוהי סוגיה המוסדרת במפורש בחוק הטיס. לפי סעיף 14(ד) לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס - 2000, הסמכות לדון בעתירה לפי חוק הטיס מוענקת לבית המשפט לעניינים מנהליים. מכאן שלעותרת קיים סעד חלופי ולא היה מקום להגיש את העתירה לבית המשפט הגבוה לצדק. העותרת מנסה להצביע על סוגיות עקרוניות המצדיקות דיון בבית משפט זה. הגם שהעניין חשוב מאוד עבור העותרת, לא מצאנו כי קיימת עילה משפטית המצדיקה שלא לפנות לבית המשפט המנהלי. טיעוני הצדדים מגלים שהשאלה העומדת בלב ההכרעה היא האם המטוס שבגינו נתבקש הרישיון, דומה או שונה ממטוס אחר שבגינו ניתן רישיון לחברה מתחרה. שאלה זו ראוי שתלובן על ידי בית המשפט לעניינים מינהליים. טענות העותרת בדבר דחיפות העניין אינן נותנות כל הסבר לשאלה מדוע לא פנתה תחילה לבית המשפט לעניינים מנהליים. אכן לבית משפט זה קיימת סמכות לדון גם כאשר קיימת סמכות לבית משפט המנהלי, אולם השימוש בסמכות זו נעשה במקרים חריגים שמקרה זה אינו נמנה עימם. באשר לתיק אחר שמתנהל בבית משפט זה (בג"צ 8055/11), גם אם קיים קשר מסוים בין שני התיקים, השאלה המשפטית העומדת להכרעה שונה בין שני המקרים ואינה מצדיקה שינוי בכללי הסמכות הקבועים בדין.

3.בהתקיים סעד חלופי, אנו מורים על דחית העתירה על הסף. העותרת תישא בהוצאות המשיבים בסך 5,000 ₪ נכון להיום.

ניתן היום, י"א בתמוז התשע"ב (1.7.2012).