חברת קר, שירותי רפואה ואח' נ' שר הבריאות ואח'

פסק-דין

בעקבות מכרז, שפורסם בשם בית-החולים תל-השומר, על-ידי חוג ידידות בית-החולים, לקבלת הצעות להקמת יחידה עצמאית לביצוע ניתוחים פלסטיים-אסתטיים (להלן: המכון), הוסכם למסור את העבודה לחברה פרטית – פלמוט בע"מ, ששינתה שמה לקלאס קליניק (להלן: החברה). לאחר התייעצות עם מנכ"ל משרד הבריאות, שלא היה מוכן לאשר את ההצעה המקורית להקמת בניין בחוזה ארוך טווח, נחתם עם החברה חוזה לתקופה קצרה יותר, ובגדרו הוטל עליה אך לשפץ מבנה קיים חלף הקמתו של מבנה חדש. משהסתבר, שמנהל החברה הוא אחיו של מנהל המחלקה לכירורגיה פלסטית בבית-החולים תל-השומר, פנתה העותרת 1 – חברה מתחרה – בתלונה ליועץ המשפטי לממשלה, למשטרה ולשר הבריאות. בעקבות זאת, נערכה בדיקה. המשטרה סברה, כי על-פני הדברים די בבדיקה שמתנהלת על-ידי היועץ המשפטי לממשלה ומשרד הבריאות. ואילו בבדיקה שנערכה על-ידי הגורמים המשפטיים נמצא, כי במכרז ובהתקשרות עם החברה נפלו פגמים ציבוריים-מינהליים, שעיקרם חריגה מסמכות, שלא הצמיחו עבירה פלילית.

חוות-דעת אלה לא נמסרו לעותרת. בתאריך 1.8.02 פנתה העותרת בעתירתה לבית-משפט זה, וביקשה להורות על חקירה משטרתית, ועל החזרת החזקה המלאה במכון ובמבנה לבית-החולים. לאחר הגשת העתירה – ואנחנו מניחים כי בעקבותיה – אכן הופסקה פעילות החברה, ועל-פי הסכם להפסקת פעילותה גם שולם לה סכום כסף לפיצוי על השקעות היתר שהשקיעה.

עיינו בתשובות המדינה, שמענו את טענות הצדדים, והגם שההסדרים, שנעשו על-פני הדברים בחריגה מסדרי מינהל תקינים, לא נראים לנו ראויים, לא מצאנו עילה להתערב בהחלטת היועץ המשפטי לממשלה שלא לפתוח בחקירה משטרתית.

בגדר החוזה שנכרת עם החברה הוסכם גם על הפעלת הפרויקט על-ידי קרן מחקרים ופיתוח תשתיות ושירותי בריאות ליד המרכז הרפואי שיבא (להלן: הקרן). מתברר שהמכון מנוהל כיום ישירות על-ידי הקרן. העותרת מבקשת לחלופין לחייב את הקרן להחזיר את המכון לבית-החולים בטענה שהיא פועלת ללא סמכות בדין.

נושא זה לא היה עיקר בעתירה ובתשובתה בכתב לא התייחסה לכך המדינה. בדיון בפנינו נטען, כי פעולות הקרן וקרנות דומות קיבלו בדין מעמד של "תאגיד ברשות", וכי על-כן פעילות הקרן לענייננו היא בסמכות.

יהא דבר זה אשר יהא, סמכויות הקרן היו שוליות במסגרת העתירה, את הסעד העיקרי לא נוכל לתת, ואילו הסעד המשני – הפסקת פעולת החברה – כבר נעשה. משכך, אנו דוחים את העתירה. עם זאת, לנוכח התנהלות המדינה, אשר אף לא השיבה לעותרים במועד, וכן לאור העובדה שפעילות המכון הופסקה רק לאחר הגשת העתירה, נראה לנו כי ראוי לחייב את המדינה בתשלום הוצאות משפט.

המדינה תשלם, איפוא, לעותרים הוצאות משפט בסך 7,000 ש"ח.

ניתן היום, כ"א באדר א תשס"ג (23.2.03).