אשר בן שלמה ואח' נ' משרד העלייה והקליטה ואח'

פסק-דין

השופט ע' פוגלמן:

1.כעולה מהעתירה שלפניי, העותרים – בני זוג שעלו מברזיל ולהם שני ילדים – מתגוררים בשכירות בדירה באשדוד (להלן: הדירה). לדברי העותרים, שאינם מיוצגים, ביום 24.12.2015 קבעה המשיבה 3, עיריית אשדוד (להלן: העירייה), כי הדירה היא מבנה מסוכן שעלול "לסכן את המחזיקים, את הציבור, או את הנכסים הסמוכים" באופן שמחייב את בעל הזכויות בדירה, המשיב 6, בביצוע עבודות תיקון, בהתאם לחוק עזר לאשדוד (הריסת מבנים מסוכנים), התשס"ג-2002 (להלן: חוק העזר). העותרים טוענים כי הליקויים שנמצאו בדירה הוסתרו מהם עובר לחתימת החוזה להשכרת הדירה. על רקע זה מבקשים העותרים – בין היתר – כי בית משפט זה יורה לעירייה לנמק מדוע אפשרה למשיב 6 להשכיר את הדירה, שעה שזו הוכרזה כמבנה שעלול לסכן את המחזיקים בו. עוד נטען כי המשיבה 4, הסוכנות היהודית לארץ ישראל (להלן: הסוכנות היהודית), מפעילה "תעמולה מוטעה ומטעה" לעידוד עלייה מברזיל, ולאחר מכן משאירה את העולים, כנטען, במצוקה כלכלית; וכי המשיב 2, המוסד לביטוח לאומי (להלן: המוסד לביטוח לאומי), פגע בזכאותו של העותר 1 (להלן: העותר) לקבלת גמלת הבטחת הכנסה שלה היה זכאי, כנטען. זאת, משום שקבע שהעותר סירב לקבל עבודה שהוצעה לו על ידי המשיב 5, שירות התעסוקה הישראלי (להלן: שירות התעסוקה); ומשום שהעותר פטור מהתייצבות בשירות התעסוקה שכן הוא זכאי, לטענתו, לתכנית שיקום מקצועי.

בצד העתירה, הגישו העותרים בקשה לקבלת צו ביניים, שיורה לבית משפט השלום באשדוד שלא לדון בתביעה שהגיש המשיב 6, בעליה של הדירה, לפינוי העותרים. זאת, משום שלטענתם פינויים מהדירה יותירם ללא קורת גג ויפגע בזכותם היסודית לדיור.

2.לאחר שעיינתי בעתירה ובנספחיה הגעתי למסקנה כי דינה להידחות על הסף. ראשית יצוין כי אין מקום לכרוך בעתירה אחת סעדים שונים המתייחסים לעניינים שונים. בכל שאמור בטענה להפעלת סמכות על ידי רשות מקומית עומד לעותרים סעד חלופי בדמות פנייה לבית המשפט לעניינים מינהליים לפי פרט 8 לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000 (בג"ץ 3112/10 חברת מואססת אלאקסא בע"מ נ' עיריית תל אביב-יפו, פסקה 4 (4.5.2010)). לכך נוסיף כי טענת העותרים כנגד העירייה ש"אפשרה" – לדבריהם – למשיב 6 להשכיר דירה נטענה באורח כללי, חסרה מידע עובדתי קונקרטי ופירוט של הסעד המבוקש. משכך, הטענה כנגד העירייה אינה מגלה עילה להתערבות בית משפט זה (בג"ץ 8523/16 ורדי נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 2 (6.11.2016); בג"ץ 7453/16 כהן נ' משטרת ישראל (26.10.2016); בג"ץ 1981/16 סטל נ' מדינת ישראל – שב"ס (10.3.2016)). בדומה, נדחות גם הטענות המופנות כלפי הסוכנות היהודית. תחילה, לעותרים עומד סעד חלופי בדמות פנייה לערכאה האזרחית, המוסמכת לדון בפעולותיה של הסוכנות היהודית גם בהתייחס לעילות מתחום המשפט הציבורי (בר"ם 3922/12 ההסתדרות הציונית העולמית נ' "יש דין" – ארגון מתנדבים לזכויות אדם, פסקה 8 (8.7.2012); בג"ץ 4212/91 המוסד החינוכי הממלכתי דתי העל-יסודי לבנות "בית רבקה" נ' הסוכנות היהודית לארץ-ישראל, פ"ד מז(2) 661, 676 (1993)). מעבר לכך נוסיף כי כידוע, על עותר החפץ בהגשת עתירה לתמוך טענותיו"בהצגת תשתית עובדתית מפורטת ומלאה, ובנימוקים משפטיים סדורים ומדויקים" (בג"ץ 3014/16 שחדה נ' משרד הפנים, פסקה 9 (16.11.2016)). העתירה דנן אינה מגלה מהי ההחלטה הנתקפת, ואין היא כוללת תשתית משפטית ועובדתית – הנתמכת במסמכים – למתן הסעד המבוקש על ידי העותרים. לבסוף, דין העתירה להידחות על הסף גם בכל הנוגע לטענות שעניינן בהחלטת המוסד לביטוח לאומי להפסיק לשלם את גמלת ההכנסה של העותר. זאת שכן דומה כי עומד לאחרון סעד חלופי לפי חוק שירות התעסוקה, התשי"ט-1959 (השוו בג"ץ 160/10 מרדכי נ' המוסד לביטוח לאומי (21.2.2010)).

העתירה נדחית אפוא ומאליה מתייתרת הבקשה לצו ביניים. משלא התבקשה תגובה אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ו בתשרי התשע"ח (16.10.2017).