נדאל נורי ואח' נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית

פסק-דין

גופתו של המחבל, סאמר נורי (להלן: המחבל), שנהרג בעת ביצוע פיגוע ביום 5.1.2003 בתחנה המרכזית הישנה בתל-אביב בו נהרגו 23 בני אדם ונפצעו למעלה מ-100 בני אדם נוספים, מוחזקת בידי המשיב. העותר הינו אחיו של המחבל.

עתירה זו היא העתירה השלישית שהוגשה להשבת גופת המחבל. הראשונה (בג"ץ 4241/15) עסקה בשאלת איתור הגופה ובשאלת השבתה לאחר איתורה. ביום 2.6.2020 ניתן פסק דין המוחק את העתירה בשל כך שטרם ניתנה באותה שעה החלטה סופית בדבר גורל החזרת הגופה לאחר איתורה, אך תוך מתן זכות לעותר להגיש עתירה נוספת ביחס להחלטה הסופית שתינתן. העתירה השנייה (בג"ץ 4143/20) (להלן: העתירה הקודמת) לא אחרה לבוא ונטען בה, בין היתר, כי בחודש פברואר שנת 2005 ניתנה הבטחה מינהלית שתוחזר הגופה. ביום 27.1.2021 נדחתה העתירה ונקבע כי לא נמצא כי אכן ניתנה הבטחה מינהלית מעין זו. בעתירה הנוכחית העותר מיקד את טיעוניו בכך שחלף זמן רב ביותר מאז נתפסה הגופה והגיעה העת להחזירה.

לאחר שעיינו בכתבי הטענות של הצדדים ושמענו את טיעוניהם לפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות.

בית משפט זה החליט במסגרת דנג"ץ 10190/17 מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה ושומרון נ' עליאן (9.9.2019), כי המפקד הצבאי מוסמך להורות על קבורה ארעית של גופות מחבלים או חללי אויב משיקולים של בטחון המדינה ושלום אזרחיה, תוך שמירה על כבוד המת ומשפחתו. זאת, לצרכי משא ומתן להשבת חיילי צה"ל ואזרחי ישראל המוחזקים בידי ארגוני הטרור. אכן, במקרה זה חלף זמן רב מאז הפיגוע שחולל המחבל בתחילת שנת 2003 וגופתו עודנה מצויה בהחזקת המשיב. אלא שהמושג החזקה "ארעית" של גופת מחבל הוא תלוי נסיבות, וסבירותה של ההחזקה נמדדת אל מול תכליתה. היינו כאמור, שיקולים של בטחון המדינה, שלום אזרחיה, וההיתכנות של קיום משא ומתן להשבת חיילי צה"ל ואזרחי ישראל המוחזקים בידי ארגוני הטרור.

בענייננו, נקבע זה מכבר בפסק הדין שניתן בעתירה הקודמת כי מקרה זה אינו מובחן מהמדיניות הכללית הנוהגת של החזקת גופות מחבלים. כמו כן, על פניו, טרם בשלה השעה לברך על הצלחת משא ומתן מול ארגוני הטרור לשם החזרת שבויי וגופות ישראלים המוחזקים בידיהם תוך החזרת גופות המחבלים המוחזקים בידי המשיב.

בנסיבות אלו, אנו מורים על דחיית העתירה.

ניתן היום, ח' באייר התשפ"ב (9.5.2022).