אורנשטיין - זהבי ורד רס"ן ואח' נ' הפרקליט הצבאי הראשי ואח'

פסק-דין

העותרים טוענים להפלייה בין חיילים שהורשעו בבתי הדין הצבאיים בעבירות של שימוש עצמי בסמים לבין אזרחים שעברו עבירות כאלה בנוגע להתיישנות או מחיקה של העבירות מן המרשם הפלילי, לפי חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים; כפועל יוצא מכך, גם לענין קבלת "תעודת יושר" מהמשטרה.

נקודת המוצא לעניינו, היא שלא הרי חיילים כהרי אזרחים בהקשרים שונים, ובכלל זה גם בהקשר של הדין הפלילי. גם חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו, עליו מסתמך בא כוח העותרים, מכיר בהבחנה זו (ראו: סעיף 9 לחוק היסוד).

עם זאת, מקובל עלינו, בהתאם לסעיף 9 לחוק היסוד, כי אין הצדקה לפגוע בחיילים, בהשוואה לאזרחים, מעבר למידה הנדרשת מהשירות הצבאי. קל וחומר שאין הצדקה לפגיעה מעבר לנדרש בחיילים, בהשוואה לאזרחים, לאחר תום תקופת השירות הצבאי. לפיכך, מקובל עלינו כי על המשיב וכמותו על רשויות מוסמכות אחרות, לעשות ככל שניתן וראוי, במסגרת החוק, כדי להשוות דין חיילים שהשתחררו מהשירות לדינם של אזרחים בנוגע למרשם הפלילי.

נראה כי המשיב מכיר בעקרון האמור, ואף פעל ברוח זו. בהתאם לכך, בתקופה האחרונה שינה המשיב פעמים אחדות את המדיניות שקבע לעצמו לעניין המלצה שהוא מוסמך לתת לנשיא המדינה באשר למחיקת הרישום הפלילי של חיילים שהורשעו בבתי הדין הצבאיים בעבירות של שימוש עצמי בסמים.

לפי המדיניות המקובלת כיום, נוהג המשיב בדרך כלל להמליץ בפני הנשיא למחיקת הרישום הפלילי בעבירות אלה, לאחר שעברה תקופה של שלוש וחצי שנים מיום ההרשעה או תקופה של שנה וחצי מיום השחרור, הכל לפי המועד המוקדם, אם היה שימוש בסמים "קלים" בלא נסיבות מחמירות.

חזקה על המשיב שלאחר זמן, לכשיצטבר נסיון בהפעלת המדיניות, יבחן את המצב מחדש, בהתחשב במגמה להשוות את דין החייל לדין האזרח ככל שניתן וראוי.

אשר לעתירה שלפנינו: עתירת העותרים היא כאמור, כי נורה את המשיב לשנות את מדיניותו בכל הנוגע להמלצתו באשר למחיקת רישום פלילי של חיילים שהורשעו בבתי הדין הצבאיים בעבירות של שימוש עצמי בסמים. מדיניות, על פי עצם טיבה, הינה נורמה כללית המכוונת עצמה למקרה הממוצע והשכיח. מכאן אף ההלכה כי שומה על הרשות שלא להפעיל מדיניות באורח מיכניסטי, אלא חובה עליה לשקול מקרה הבא לפניה לגופו, ועל פי אותה מדיניות. בחינתה של המדיניות אשר קבע המשיב לעצמו - כל עוד לא נצבר נסיון כאמור לעיל - אינה מצביעה על הפלייה בעליל של חיילים לעומת אזרחים.

אם כך ככלל, לא כל שכן בשים לב לאותה הלכה שהזכרנו ואשר לפיה יבחן כל מקרה ספציפי לגופו לאורה של המדיניות.

משלא הובאו לפנינו מקרים ספציפיים או נתונים בדוקים אשר בהם, על פי הנטען, נעשו מעשי הפלייה, לא ראינו לצוות את המשיב דבר.

אכן, חזקה על המשיב כי יעשה שימוש מושכל במדיניות שקבע, תוך בחינת כל מקרה ומקרה לגופו, והכל במגמת השוויון שעמדנו עליה.

בכפוף לאמור לעיל, החלטנו לדחות את העתירה.

ניתן היום, א' בשבט התשנ"ט (18.1.99).