יהודה פואה, יו"ר "בצלמו – ארגון לזכויות אדם ברוח יהודית" נ' משרד הבריאות ואח'

פסק-דין

השופטת ע' ברון:

נתיחה לבירור סיבת המוות יכול שתתבצע על פי שני מסלולים חלופיים, כפי שפירטו המשיבים בכתובים וכעולה מהפסיקה. האחד – נתיחה בהתאם לתנאים כקבוע בחוק האנטומיה והפתולוגיה, התשי"ג-1953 (להלן: חוק האנטומיה); והשני, על דרך פנייה לבית משפט השלום בבקשה למינוי שופט חוקר בהתאם לחוק חקירת סיבות מוות, התשי"ח-1958 (להלן: חוק חקירת סיבות מוות). עמדת העותר שלפיה המסלול לפי חוק האנטומיה אינו אפשרי, אין לה על מה שתסמוך. כמו כן, לאחרונה (ביום 21.2.2021) פורסמה הנחייה עדכנית של פרקליט המדינה 13.2 בנושא "חוק חקירת סיבות מוות והגשת בקשה לניתוח גופה", המבהיר ומבאר כיצד יש לנהוג.

למען הסר ספק ולנוכח טענות העותר, ייאמר כי למקרא ההנחייה ברי שהיא כפופה להוראות חוק האנטומיה וחוק חקירת סיבות מוות. גם בטופס "הסכמת בן משפחה לניתוח שלאחר המוות" לא ראינו את שהעותר מבקש לקרוא לתוכו; ויצוין שעולה מתגובת המשיבים לעתירה, כי מעבר להליך קבלת הסכמה בכתב של בני המשפחה לנתיחת גופה, מתקיים עימם "הליך שיחת וידוא הסכמה" כדי לוודא שכל המידע הנדרש למשפחה מצוי בידם ואת הסכמתם המודעת להליך הנתיחה.

סופו של דבר, העתירה אינה מגלה עילה להתערבות שיפוטית מצידנו באופן שבו מתנהלות רשויות האכיפה בנושא, כפי שביקש העותר; כאשר אך מובן כי איננו מתייחסים למקרה פרטני שכן כזה איננו בפנינו. ממילא אין להורות, כפי שנתבקשנו, על "הפסקת ניתוחי מתים הנעשים בלא צו שיפוטי במקרים של חקירת נסיבות מוות"; ואלה כאמור כפופים להוראות החוקים הרלוונטיים וההנחיות.

העתירה נדחית אפוא. העותר יישא בהוצאות המשיבים בסך של 5,000 ש"ח.

ניתן היום, ט"ו בסיון התשפ"א (26.5.2021).