נעם פדרמן נ' כב' השופטת רבקה פרידמן-פלדמן ואח'

פסק-דין

השופטת א' חיות:

1.העותר עומד לדין בבית משפט השלום בירושלים בכתב אישום המונה 25 אישומים (ת"פ 1831/06). על פי הנטען באישומים 23-1, קיים העותר, באמצעות אתר אינטרנט, תוכנית רדיו שבועית במסגרתה פרסם בהזדמנויות שונות דברי שבח והסתה למעשי אלימות וטרור וכן דברי המרדה והסתה לגזענות. באישומים 24 ו-25 מיוחס לעותר פרסום דברי הסתה לגזענות ודברי שבח לאלימות בדברים שאמר בשתי תוכניות טלוויזיה ובהקלטות שנערכו לקראתן. עם פתיחת המשפט העלה העותר טענות מקדמיות ובהן הטענה כי יש להפריד את אישומים 24 ו-25 מיתר האישומים שכן מדובר במסכת עובדתית שונה. בהקשר זה הדגיש העותר כי אישום 24 מתייחס בין היתר לאירוע שאירע על פי הנטען ביום 21.4.2003, בעוד יתר האישומים עניינם באירועים שהתרחשו החל מסוף שנת 2004 ובמהלך שנת 2005. עמדתה של המשיבה 2 הייתה כי יש לדחות טענה זו מן הטעם שכל האישומים במקרה דנן מבוססים על יסודות משותפים של פרסום דברי הסתה לאלימות ולגזענות, ועל כן מדובר ב"עובדות דומות" כדרישת סעיף 86 לחוק סדר הדין הפלילי, התשמ"ב-1982. בית משפט השלום (כב' סגנית הנשיא השופטת ר' פרידמן-פלדמן) דחה את טענת העותר מן הנימוקים שפורטו בתשובתה של המשיבה 2.

2.מכאן העתירה שבפנינו, בה מבקש העותר כי נורה על הפרדת אישומים 24 ו-25 מכתב האישום. לטענתו, אישומים 23-1 עוסקים בדפוס פעולה אחד שעניינו דברים שנאמרו במסגרת תוכנית רדיו באינטרנט, ואילו עניינם של אישומים 25 ו-24 במעשים מסוג שונה. עוד טוען העותר כי נוכח העובדה שמדובר בעבירות דומות, צירוף האישומים מקים חשש לעיוות דין ול"השחרת פניו" במשפט.

3.דין העתירה להידחות על הסף. הלכה היא כי בית המשפט הגבוה לצדק אינו משמש כערכאת ערעור על החלטות ביניים הניתנות תוך כדי ניהולו של ההליך הפלילי. התערבותנו בהחלטות כגון דא מצטמצמת למקרים יוצאי דופן בהם מתעוררת טענה של היעדר סמכות או אם מתגלה תופעה קיצונית של שרירות בתחום שהוא מינהלי טהור (ראו בג"ץ 583/87 הלפרין נ' סגן נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים, פ"ד מא(4) 683, 702 (1987); לעניין צירוף אישומים וצירוף נאשמים ראו בג"ץ 398/83 אביטן נ' הרכב שלושה שופטים: ד"ר א' וינוגרד, ע' שצקי, א' מישר, פ"ד לז(3) 467 (1983)). אין זה המקרה שבפנינו.

אשר על כן, העתירה נדחית.

ניתן היום, ל' בכסלו, תשס"ז (21.12.2006).