עמותת רופאים לזכויות אדם ואח' נ' מתאם הפעולות בשטחים ואח'

פסק-דין

השופט א' א' לוי:

1.העותר, המגדיר את עצמו כמי שהשתייך לארגון הפת"ח ועבד בביטחון המסכל של הרשות הפלסטינית, התגורר בעבר בעזה. נטען, כי בעקבות תקריות הדמים שהתרחשו במהלך השתלטות ארגון החמאס על הרצועה, נאלץ העותר להימלט למצרים, ומשם המשיך לאיחוד האמירויות. משניסה בחודש דצמבר 2007 לשוב למצרים הוא גורש לירדן, אולם לאחרונה שב למצרים. העותר מבקש כי נורה למשיבים לאפשר לו להיכנס ולשהות בשטחי הגדה המערבית, עקב הסכנה הנשקפת לו ברצועת עזה.

2.מתגובת המשיבים לעתירה עולה, כי בחודש אפריל 2008 פנה העותר לוועדת המאוימים, וזו קבעה בהתייחסה לסוגיית הסכנה הנשקפת לו כך: "הערכת הסיכון העדכנית שהתקבלה על סמך התשתית העובדתית שהוצגה בפני הועדה הינה כי לא נשקפת סכנה לחייו של [העותר] באזור בשל חשדות לשת"פ עם גורמי הביטחון של ישראל". לעניין זה נעיר כי העורר מעולם לא טען כי הסכנה הנשקפת לו מקורה בשיתוף פעולה עם ישראל, אלא שהיא נובעת מאותו סכסוך דמים שפרץ בין ארגונים יריבים בחברה הפלסטינית.

3.כך או כך, בקשת העותר להתיר לו לקבוע את מקום מושבו באזור יהודה ושומרון, אינה מצויה בתחום סמכותה של וועדת המאוימים, אלא בסמכותו של מפקד כוחות צה"ל באזור. לצורך זה נקבע על ידי מתאם הפעולות בשטחים נוהל, היינו, שבקשת ההשתקעות של תושב הרצועה באיו"ש, צריכה להיות מועברת "באמצעות הרשות הפלסטינית, דרך מנכ"ל המשרד לעניינים אזרחיים, ישירות למתאם פעולות הממשלה בשטחים". בנוהל זה נקבע עוד, כי "בקשות שלא תועברנה במתווה מנהלי זה, לא ייבחנו לגופן".

בקשה מסוג זה בעניינו של העותר לא הועברה לצד הישראלי, והאישורים שצרף העותר לעתירתו, אין בהם כדי לענות אחר דרישה זו.

בנסיבות אלו שוב אין מנוס מדחיית העתירה, וכך אנו עושים.

ניתן היום, ב' באב התשס"ט (23.07.09).