שלמה ענתבי נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים ואח'

פסק-דין

השופט נ' הנדל:

1.נקבע כי העותר זכאי לקצבה מטעם המוסד לביטוח לאומי. התקבלה בעניינו החלטה מסוימת של הוועדה הרפואית לעררים של המל"ל. ערעור על החלטה זו לבית הדין האזורי לעבודה - נדחה (ב"ל 1575-05-13, כב' סגנית הנשיא א' קציר). בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה – נדחתה אף היא (בר"ע 12872-03-14, כב' הנשיא י' פליטמן). יוער כי פסקי הדין ניתנו על רקע הקביעה כי הערעור הוגש לבית הדין האזורי לאחר חלוף המועד הקבוע בדין.

2.מכאן העתירה דנן, אשר מתמקדת בסוגיית המועדים. נטען כי הערעור לבית הדין האזורי הוגש לכל היותר באיחור של עשרה ימים. בנסיבות אלו מוצדק יהא לבחון את טענותיו של העותר לגופן ולא לדחות את ערעורו על הסף.

1.עם כל ההבנה למצבו של העותר, דין העתירה להידחות. מהחומר שהוצג לא נראה כי נפלה שגיאה משפטית בהכרעות בתי הדין, שעשויה הייתה להצדיק את התערבותו של בית משפט זה. כך, למשל, במכתב מטעם הוועדה צוין במפורש כי ערעור על החלטותיה יוגש בתוך 60 יום. חרף זאת הוגש הערעור לבית הדין האזורי רק בחלוף כתשעה חודשים מיום שניתנה החלטת הוועדה, ו-70 יום מהיום בו נשלח לעותר מכתב נוסף בעניין מטעם המוסד לביטוח לאומי. לא למותר לציין כי במהלך חילופי הדברים מול המוסד לביטוח לאומי, עוד קודם להגשת הערעור לבית הדין האזורי לעבודה, היה העותר מיוצג.

יוזכר כי התערבות בהחלטות בתי הדין לעבודה תיעשה רק במקרים נדירים, כאשר נפלה בפסק הדין טעות משפטית מהותית שהצדק מחייב את תיקונה (בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673 (1986); בג"ץ 3229/12 אחים סמאר שיווק פירות וירקות תמרה בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה (13.12.2012)). יישום הכלל האמור על נסיבות תיק זה מביא לכלל מסקנה כי אין מקום להתערבותנו. בתי הדין הדגישו כי גם בהינתן שהעניין מסור לשיקול דעתם, בכל השלבים הרלבנטיים לעתירה, הרי שהאיחור של העותר בנוי מחוליות שונות של אי-עמידה במועדים שנקבעו בחוק. בנסיבות אלו קשה יהיה לקבוע שהעניין מצדיק התערבות של בית משפט זה בהחלטות בתי הדין לעבודה, לנוכח ההלכות בכגון דא.

2.לנוכח האמור, העתירה נדחית. אין צו להוצאות.

ניתן היום, ט"ו שבט תשע"ה (4.2.2015).