עיריית חברון נ' ממשלת ישראל ואח'

פסק-דין

השופט מ' מזוז:

1.עתירה זו מכונת נגד החלטות מועצת התכנון עליונה באזור יהודה והשומרון (להלן – מועצת התכנון העליונה ו- האזור), שנתקבלו על ידי ועדת המשנה לתכנון ולרישוי ועל ידי ועדת המשנה להתנגדויות, שלצד מועצת התכנון העליונה בהתאם לסמכויותיהן לפי הוראות סעיפים 34 ו-36 לחוק תכנון ערים, כפרים ובניינים, מס' 79 לשנת 1966 (להלן - חוק תכנון ערים), למתן היתר בניה ודחיית ערר העותרת שהוגש נגד מתן ההיתר.

2.המדובר בהחלטות של ועדת המשנה לתכנון ולרישוי מיום 16.10.2017 ומיום 6.12.2017 לאשר מתן היתר בניה להקמת שני בנייני מגורים ומבנים נלווים בסמוך לבית רומנו בחברון, בכפוף לתנאים שנקבעו.

ביום 4.1.2018 הגישה העותרת ערר על ההחלטה למתן היתר בניה כאמור. הערר נדון על ידי ועדת המשנה להתנגדויות בישיבתה ביום 30.7.2018 ובישיבה נוספת מיום 15.4.2019, בהן נכחו באי-כוח העותרת, וביום 7.11.2019 ניתנה החלטה מפורטת של ועדת המשנה להתנגדויות הדוחה את ערר העותרת (נספח א' לעתירה).

3.העותרת מבקשת את ביטול ההחלטות האמורות של ועדת המשנה לתכנון ולרישוי וועדת המשנה להתנגדויות, וכן את החלטות "הדרג המדיני", אשר לטענתה הנחו את מוסדות התכנון בהחלטותיהן כאמור, וכן מבקשת העותרת ליתן צו ביניים לפיו "יוקפא ביצוע היתר בניה" שניתן.

4.בתגובה לבקשה לצו ביניים נטען מטעם המשיבים 7-1 כי יש לדחות את העתירה על הסף מחמת קיומו של סעד חלופי על ידי הגשת עתירה מינהלית לבית המשפט לעניניים מינהליים בירושלים, בהתאם לפרט 2 לתוספת הרביעית לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000 (להלן: החוק), המסמיך את בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים לדון בהחלטה של רשות באזור יהודה והשומרון בענייני תכנון ובניה, בין היתר החלטה לפי חוק תכנון ערים.

בתגובה לכך נטען מטעם העותרת כי עתירתה מכוונת גם נגד החלטות הדרג המדיני, אשר אינן נתונות לביקורת בית המשפט לעניינים מינהליים, ומשכך לא היתה ברירה בידי העותרת אלא להגיש את עתירתה לבית משפט זה.

5.דין העתירה להידחות על הסף בשל קיומו של סעד חלופי סטטוטורי.

6.במסגרת תיקון 117 לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים (ס"ח תשע"ח 912) הוסף סעיף 5א לחוק המסמיך את בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים לדון בין היתר בעתירה נגד החלטה של רשות או גוף הפועלים באזור יהודה והשומרון, בעניינים המנויים בתוספת הרביעית (למעט עתירה שהסעד העיקרי המבוקש בה עניינו התקנת תחיקת הביטחון לרבות ביטולה, הכרזה על בטלותה או מתן צו להתקנתה).

התוספת הרביעית לחוק כוללת בין היתר, את פרט 2 שעניינו החלטות בנושאי תכנון ובניה, ובין היתר "החלטה של רשות לפי חוק תכנון ערים".

7.ההחלטות מושא העתירה הן החלטות של רשות באזור בענייני תכנון ובניה, לפי סעיפים 34 ו-36 לחוק תכנון ערים, ועל-כן הן בגדר פרט 2 לתוספת הרביעית כאמור.

העותרת אינה חולקת למעשה על כך כי החלטות ועדת המשנה לתכנון ולרישוי וועדת המשנה להתנגדויות, כלפיהן מופנית העתירה, הן בגדר פרט 2 לתוספת הרביעית, אלא שלטענתה, כמצוין לעיל, עתירתה מכוונת גם נגד החלטות או הנחיות הדרג המדיני, שאינן נתונות לסמכות בית המשפט לעניינים מינהליים.

אין לקבל טענה זו. גם אם מוסדות התכנון פעלו כנטען לפי הנחיה של הדרג המדיני - ולענין זה לא הובאה כל ראיה (ההפניה לדברי היועמ"ש בפרוטוקול מיום 16.10.2017 מתייחסים ל"משיכת סמכויות הוועדה המקומית" ולא לבקשה להיתר) - אין בכך כדי לשנות לענין הסמכות. העתירה מכוונת לביטול ההיתר עליו החליטה מועצת התכנון העליונה, שהיא הרשות המוסמכת לעניין זה, והחלטתה זו נתונה לביקורת בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים, גם אם נעשתה באישור או בהנחיית הדרג המדיני, ואין באישור או הנחיה כנטען כדי "לחסן" את החלטת מועצת התכנון העליונה מביקורתו של בית המשפט לעניינים מינהליים.

6.אשר על כן העתירה נדחית. בנסיבות הענין אין צו להוצאות.

עם זאת, ניתן בזה סעד ארעי להימנע מביצוע עבודות בהתאם להיתר, למשך 30 ימים על מנת לאפשר לעותרת, אם תחפוץ בכך, לעתור לבית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים.

ניתן היום, ט"ו בטבת התש"ף (12.1.2020).