יחיא אלסאנע נ' מדינת ישראל - משרד החינוך ואח'

פסק-דין

השופטת מ' נאור:

1.בשנת 1999 הורשע העותר על פי הודאתו בעבירות התחזות, זיוף ושימוש במסמך מזויף, בקשר לכך שניגש לבחינת תיאוריה לצורך קבלת רישיון נהיגה בשמו של אחר. לטענתו, הוא עבד בשנים 2008-2009 כמורה בבית ספר, ובשנת 2009 הודיע לו משרד החינוך כי בשל העובדה שיש לו רישום פלילי, החליט מנכ"ל משרד החינוך שלא ליתן לו אישור העסקה כעובד חינוך. העותר פנה לנשיא המדינה בבקשת חנינה, וביום 24.3.2010 קיצר הנשיא את תקופת המחיקה שחלה על הרשעתו. לטענת העותר, הוא פנה למשרד החינוך בבקשה לאפשר לו להיקלט מחדש במערכת החינוך ונמסר לו כי אין מניעה לאשר אותו כעובד הוראה. העותר שובץ לעבודה כמורה בבית ספר ואף החל לעבוד בפועל, אך כאשר פנה למילוי טפסי קליטה למשרת ההוראה, הסתבר לו כי מנכ"ל משרד החינוך החליט שוב לדחות את בקשתו להיקלט במערכת. העתירה מופנית נגד ההחלטה לסרב לקלוט את העותר כעובד הוראה.

2.בהודעה מטעם המדינה מיום 18.1.2012, הודע כי לאחר בדיקת השאלה המשפטית שמעוררת העתירה ונסיבות המקרה הקונקרטי, החליטה מנכל"ית משרד החינוך כי ההרשעה האמורה של העותר לא תהווה מניעה למתן אישור העסקתו, וזאת לאור הוראת סעיף 20 לחוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, התשמ"א-1981 והפסיקה לגביו. נמסר, כי יימשך הליך בדיקת בקשת העותר למתן אישור ההעסקה במסלול הרגיל, ותיבדק עמידתו בכל התנאים, לרבות ההתמחות הנדרשת ותנאים נוספים. לצורך כך על העותר לפנות למנהלת אגף כח אדם להוראה במחוז דרום. המדינה ציינה בהודעה זו כי בית הספר בו ביקש העותר לעבוד הוא בית ספר רשמי של משרד החינוך. הובהר כי גם לענין העסקה בבית ספר רשמי נבדקת כשירות העותר לשמש מורה במערכת החינוך, אך זאת, לא מכח סעיף 16 לחוק פיקוח על בתי ספר, התשכ"ט-1969 הנזכר בעתירה, הרלוונטי לאישור העסקה בבתי ספר מוכרים שאינם רשמיים. כן טענה המדינה כי לרשות העותר עומד סעד חלופי של הגשת עתירה לבית המשפט לענינים מינהליים, לפי פריט 3 לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000.

3.נוכח הודעת המדינה, בה נמסר כי המדינה שינתה את עמדתה וכי ההרשעה האמורה לא תמנע את קליטת העותר כמורה, הוריתי לעותר להודיע תוך 14 יום האם נוכח האמור בהודעה, העתירה התייתרה וניתן למחוק אותה. ביום 12.2.2012 הודיע העותר כי הוא עומד על עתירתו. בהודעתו מסכים העותר כי "המשיבים בתשובתם מקבלים [את] טענת העותר". אולם, ככל שניתן להבין את טענת העותר, טוען הוא כי משמעות הבהרת המדינה לפיה בדיקת כשירותו אינה נעשית לפי סעיף 16 לחוק פיקוח על בתי ספר, היא שהמדינה מכירה בתחולת סעיף 20 לחוק המרשם הפלילי ותקנת השבים רק במקרים שבהם חל סעיף 16 הנזכר. מכאן, לטענת העותר, שהמדינה למעשה אינה מכירה בתחולת סעיף 20 לחוק המרשם הפלילי ותקנת השבים בענייננו, עליו סעיף 16 לחוק הפיקוח אינו חל. כן טוען העותר כי אין מקום לבחינת קליטתו, כי הוא כבר קיבל אישור סופי על העסקתו כעובד הוראה. לענין זה, מפנה העותר לתכתובת דוא"ל פנימית של משרד החינוך, בה ציינה מנהלת אגף כ"א בהוראה מחוז דרום כי היא מאשרת את קליטת העותר בכפוף לצרכי המערכת וביקשה "הסרת החסימה" הקיימת בגין ההרשעה. על תדפיס תכתובת הדוא"ל כתובה התייחסות בכתב יד לשאלה אם יש או אין חסימה. לטענת העותר, תכתובת זו היא בגדר אישור סופי על העסקתו במערכת החינוך הרשמי.

4.דין העתירה להימחק על הסף. דומני שישנה אי הבנה לגבי טענות המדינה. המדינה אינה טוענת שאין תחולה לסעיף 20 לחוק המרשם הפלילי ותקנת השבים אלא במסגרת סעיף 16 לחוק פיקוח על בתי ספר. אף שהמדינה ציינה שלדידה סעיף 16 לחוק פיקוח על בתי ספר אינו חל על בית הספר בו מבקש העותר להתקבל, המדינה הצהירה בבירור – וזה עיקר – כי ההרשעה שבנדון לא תמנע את קליטתו. תכתובת הדוא"ל אליה הפנה העותר – על פניה – אינה מתיימרת להיות אישור סופי של משרד החינוך על העסקת העותר במערכת החינוך הרשמי. כך או אחרת, אם יסתבר שהודעת המדינה בתיק זה איננה מיתרת את הבעיה בה נתקל העותר, ממילא עומד לרשותו סעד חלופי, ואין לי צורך לקבוע אם הסעד החלופי הוא כטענת המדינה בבית המשפט לעניינים מינהליים או בדרך של הגשת תביעה בבית הדין האזורי לעבודה, לפי סעיף 24(א)(1א) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 (ראו בג"ץ 8742/05 מסאר – מרכז לחינוך נ' מדינת ישראל – משרד החינוך התרבות והספורט (לא פורסם, 9.11.2005)).

5.העתירה נמחקת.

ניתן היום, כ"ג שבט, תשע"ב (16.2.2012).