יונס אלבחירי נ' בית המשפט המחוזי בבאר שבע ואח'

פסק-דין

השופטת י' וילנר:

1.עתירה למתן צו על תנאי המורה למשיבים לבוא וליתן טעם מדוע לא תבוטל החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' סגן הנשיאה נ' זלוצ'ובר, וכב' השופטים ש' פרידלנדר ו ד' כהן) בתפ"ח 39446-06-17 מיום 2.12.2018, בגדרה נדחתה בקשת העותר לאפשר לשני באי-כוחו לחלוק ביניהם את חקירת עדי התביעה.

2.ביום 18.6.2017 הוגש כתב אישום נגד העותר ונגד המשיבים 4-3 (להלן: הנאשמים), המייחס להם עבירות של רצח בכוונה תחילה, חטיפה לשם רצח, השמדת ראיה ואיומים. בהחלטה שניתנה ביום 11.4.2018, בתום ישיבת ההוכחות השנייה, הבהיר בית המשפט המחוזי כי חקירתם של עדי התביעה תעשה על-ידי סנגור אחד בלבד מטעם כל אחד מהנאשמים. בהמשך לכך, בישיבת ההוכחות אשר התקיימה ביום 19.7.2018, נדחתה בקשת באי-כוח העותר לחלוק ביניהם את הזמן שהוקצב לחקירתו של אחד מעדי התביעה, ומשכך, הגיש העותר לבית המשפט המחוזי בקשה נוספת להתיר לבאי-כוחו לחקור יחדיו את עדי התביעה כאמור.

3.בהחלטה מיום 2.12.2018 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת העותר. בתוך כך, צוין כי המדובר בתיק רצח מורכב, הכולל שלושה נאשמים, וכי התנהלותם של הסנגורים בישיבות אשר התקיימו עד כה מקשות עד מאד על ניהול המשפט, וזאת חרף הערות חוזרות ונשנות מצד בית המשפט המחוזי בנדון. משכך, נקבע כי מטעמי יעילות, יש להגביל את חקירותיהם הנגדיות של עדי התביעה, כך שכל עד ייחקר על-ידי סנגור אחד בלבד מטעם כל אחד מהנאשמים. בית המשפט המחוזי סבר כי אין בהחלטה זו כדי לפגוע בזכותם של הנאשמים להליך הוגן, וכן הטעים כי במקרים חריגים ניתן יהיה להתיר לשני סנגורים לחלוק חקירתו של עד. ואולם, לעת עתה, נקבע כי הבקשה אינה נמנית עם מקרים חריגים אלה.

על החלטה זו נסובה העתירה שלפניי.

4.העותר טוען, בעיקרו של דבר, כי בית המשפט המחוזי חרג מסמכותו עת מנע מבאי-כוחו לחלוק ביניהם את חקירת עדי התביעה, וכי בכך נפגעה זכותו של העותר להליך הוגן. העותר מדגיש כי באי כוחו הצהירו לפני בית המשפט המחוזי כי כל סנגור יחקור על נושאים נפרדים, ועל כן חקירת העדים על ידי שני הסנגורים לא תפגע ביעילות הדיון ולא תגרום להתמשכותו. עוד ציין העותר כי אין בכך כדי לגרום לאי עמידה בלוח הזמנים שקבע בית המשפט המחוזי.

5.דין העתירה להידחות על הסף, וזאת בהעדר עילה להתערבות בהחלטת בית המשפט המחוזי.

כלל נקוט הוא בידינו כי בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, אינו משמש כערכאת ערעור על החלטות ביניים של הערכאות הדיוניות בהליכים פליליים, וכי התערבותו בהחלטות מעין אלה תעשה במקרים נדירים וחריגים שבהם פעלה הערכאה הדיונית בחוסר סמכות או בשרירותיות קיצונית (ראו: בג"ץ 6042/13 עדות נ' מדינת ישראל משרד המשפטים, פסקה 3 (3.9.2013); בג"ץ 8832/16 יוסיבוף נ' שופטת בית משפט המחוזי בתל אביב-יפו, פסקה 7 (11.12.2016); בג"ץ 8551/16 שר נ' השופט שגיא, פסקה 15 (11.12.2016) והאסמכתאות שם). המקרה שלפנינו אינו נמנה עם מקרים חריגים אלה.

6.יתירה מכך, החלטת בית המשפט המחוזי ביחס לאופן חקירת העדים מצויה בליבת שיקול הדעת הנתון לו בנוגע לדרך ניהול הדיון, וכידוע, בית משפט זה ימעט להתערב בהחלטות שעניינן בניהול הדיון, לרבות הליך ההוכחות, הנתונות כאמור לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית (ראו והשוו: בג"ץ 4772/05 דהאן נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (20.5.2005)). אוסיף עוד, כי בית המשפט המחוזי בחן את הבקשה על כל היבטיה, ולרבות על רקע התנהלות הדיון עד כה, וציין כי לא זהו המקרה החריג שבו יש להתיר לשני סנגורים לחקור עד אחד. קביעתו זו של בית המשפט המחוזי מקובלת עלי. עוד אציין כי בית המשפט המחוזי הותיר פתח לכך שבמקרים המתאימים, יותר לבאי-כוח העותר לחלוק ביניהם את חקירות עדי התביעה.

לא מצאתי, אפוא, עילה להתערבות בהחלטת בית המשפט המחוזי.

7.סוף דבר: העתירה נדחית.

משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.

ניתן היום, י' בטבת התשע"ט (18.12.2018).