פסגות כפר שיתופי להתיישבות בע"מ ואח' נ' שר הבטחון ואח'

פסק-דין

השופט ע' פוגלמן:

1.בעתירה שלפנינו מבקשים העותרים כי נורה למשיבים ליתן טעם מדוע לא ינקטו בהליכי אכיפה נגד בנייה בלתי חוקית של אצטדיון כדורגל ושלושה בתי קומות, שנבנים על-ידי פלסטינים תושבי אזור יהודה ושומרון (להלן: האזור), בתחום אל-בירה שבשטח C, בסמוך ליישוב פסגות.

לטענת העותרים, מתעלמים המשיבים מהפרה בוטה של דיני התכנון והבנייה ולפיכך נדרשת התערבותו של בית משפט זה, הן בשל הפגיעה בשלטון החוק, הן נוכח הסיכון הפוטנציאלי שנשקף מקרבתו הפיזית של האצטדיון ליישוב פסגות. בקשת העותרים הינה כי תינקטנה כל הפעולות הדרושות להריסת האצטדיון והמבנים.

2.המשיבים עומדים בתגובותיהם על סדרי העדיפויות להפעלת סמכויות הפיקוח והאכיפה של דיני התכנון והבנייה באזור, ועל ההליכים שננקטו בהתייחס למבנים נושא העתירה, כלהלן.

ביחס למבנה 1 (כהגדרתו בהודעת המשיבים מיום 23.3.10) ננקטו הליכי פיקוח אשר כללו, בשלב ראשון – צו הפסקת עבודה, ולאחר מכן – צו סופי להפסקת עבודה והריסה. המחזיק במבנה ביקש לאפשר לו שהות להגשת בקשה להיתר בניה. הבקשה נדונה ונדחתה על-ידי ועדת המשנה לפיקוח של מועצת התכנון העליונה. המחזיק הגיש ערר על החלטה זו, אשר עתיד להישמע על-ידי ועדת המשנה לתכנון ולרישוי.

מבנה 2 ממוקם בתחום השיפוט של העיר אל-בירה, ובגדר תכנית המתאר התקפה (76/2). מכאן מיקומו הנמוך בסדרי העדיפויות שקבעו המשיבים לאכיפה, לפיהם יפעלו גם במקרה זה (ראו: בג"ץ 6243/08 התנועה לשמירת אדמות הלאום נ' שר הביטחון, פסקה 25 (לא פורסם, 2.12.2010)).

בהתייחס למבנה 3, בקשת המחזיק להוצאת היתר בנייה נדחתה. על החלטה זו הגיש המחזיק ערר אשר תלוי ועומד לפני ועדת המשנה לתכנון ורישוי, ויישמע "בהתאם לסדר שמיעת העררים הרבים המונחים לפתחה של הוועדה".

באשר לאצטדיון (המצוי אף הוא בתחום השיפוט של אל בירה ובגדר תכנית המתאר התקפה), הוגשו תכניות בינוי וביוב, אך נדרשת הגשת תכנית מפורטת. ביום 29.6.11, בדיון בראשות ראש המינהל האזרחי, סוכם כי תינתן לגורמים הפלסטינים אפשרות להגיש תכנית מפורטת להסדרת האצטדיון. לשם כך עתיד ראש המינהל האזרחי להיפגש עם השר הפלסטיני לעניינים אזרחיים.

על יסוד נתונים אלה, ונתונים נוספים המתייחסים לאכיפה באזור כולו, טוענים המשיבים כי הם אכן עומדים בחובתם לאכוף את דיני התכנון והבנייה באזור, ולפיכך יש לדחות את העתירה.

3.שקלנו את טיעוני הצדדים. כפי שהובהר על-ידי המשיבים בעתירה זו, כמו גם בהליכים רבים אחרים, פעולות האכיפה ננקטות בהתאם לסדרי עדיפויות ולוחות זמנים, המכתיבים את סוג, אופן ועיתוי פעולות האכיפה. מדיניות זו עמדה בביקורתו השיפוטית של בית משפט זה (ראו למשל: בג"צ 9251/09 רגבים נ' שר הביטחון (לא פורסם, 14.1.2010); בג"צ 7264/09 עראערה נ' ראש המנהל האזרחי לאיו"ש (לא פורסם, 2.3.2010)). גם במקרה זה ננקטו על-ידי המשיבים פעולות אכיפה בהתאם למדיניותם האמורה, וכפי שראינו בהתייחס לאצטדיון ושניים מן המבנים טרם התקבלו החלטות סופיות. כלל ידוע הוא כי בית משפט זה לא נזקק להכריע בנושאים שהטיפול המינהלי בהם על-ידי הרשויות המוסמכות לא מוצה עד תום. גם במקרה שלפנינו, אין מקום לחרוג מכלל זה. לפיכך, ובהעדר עילה להתערבותנו לעת הזו, החלטנו לדחות את העתירה. אין בדחיית העתירה כדי לחסום דרכם של העותרים לבית משפט זה כאשר ימוצו הליכי התכנון והאכיפה, ככל שתהיה עילה לכך. אין צו להוצאות.

ניתן היום, ה' בתמוז התשע"א (07.7.2011).