עטאללה אבראהים עטיה בשאראת ואח' נ' ועדת המשנה להתיישבות ואח'

פסק-דין

השופטת ע' ארבל:

1.בהתאם לסיכום בין שר הביטחון למועצת יש"ע, הוחלט על הקמת שכונה חדשה ביישוב גבע בנימין עבור תושבי המאחז הבלתי חוקי מגרון. סוגיית פינויו של מאחז זה ניצבת בליבה של עתירה אחרת התלויה ועומדת בפני בית משפט זה (בג"ץ 8887/06). העתירה שלפנינו מופנית נגד אישורה של תכנית המתאר המפורטת (להלן: התכנית המפורטת) שהוכנה עבור השכונה החדשה, לאחר שההתנגדויות נגד התכנית המפורטת נדחו.

2.העותרים טוענים כי התוכנית המפורטת "כולאת" שתי מובלעות קרקע המצויות בבעלות פלשתינית, לרבות של עותרים 1–6. העותרים העלו טענות נגד ההליך שבסופו אושרה התכנית המפורטת; טענות נגד הוראות התכנית לגופה; וטענות לאי-חוקיותה של התכנית, מהטעם שגבולות התכנית נקבעו בחוסר סמכות ומהווים הכרזה חדשה על אדמות מדינה.

3.לאחר שהוגשה העתירה והתבקשה תגובת המשיבים, הודיעו המשיבים 1 – 4 בתגובה מקדמית מטעמם כי בכוונתם לכנס את המשיבה 2 לישיבה פנימית נוספת, בה תידונה ההתנגדויות שהוגשו לתכנית, וזאת בהרכב המקורי ששמע את ההתנגדויות לכתחילה. עוד הודע כי התכנית לא תפורסם למתן תוקף עד לדיון בעתירה זו. עובר לדיון הודיעה המדינה כי המשיבה 2 אכן קיימה דיון פנימי חוזר בהתנגדויות לתכנית המפורטת ונדרשה לעובדות ולטיעונים הצריכים לעניין, לרבות לטיעונים שהועלו במסגרת עתירה זו. בעקבות הדיון התקבלו באופן חלקי מספר טענות שהועלו בהתנגדויות והוכנסו תיקונים שונים בהוראות התכנית ובשטח השיפוט של הישוב גבע בנימין. בסופו של דבר אושרה התכנית המפורטת למתן תוקף.

4.בדיון לפנינו לא הייתה מחלוקת של ממש על כך כי הטענות שעמדו בליבת העתירה נגעו לפגמים שונים שנפלו בהליך אישורה של התכנית, ואלה תוקנו במסגרת הדיון הפנימי הנוסף שערכה המשיבה 2. אנו סבורים כי בהיבט זה העתירה מיצתה עצמה. אשר לטענות נגד הוראות התכנית, כפי שהבהיר בא כוח המשיבים 1 – 4, בפני גורמי התכנון עמדו שלוש חלופות מהן נבחרה החלופה שביטויה בתכנית המפורטת. בא כוח העותרים מיקד בדיון טיעונו בהקשר זה לכך שבחירת החלופה הוכתבה במידה רבה מדוחק הזמן להביא לידי פתרון את נושא פינוי מאחז מגרון. נבהיר כי לטעמנו, שיקול של דוחק זמן יכול בהחלט להוות שיקול רלוונטי שבאפשרות גורמי התכנון להביא בין שיקוליהם, הגם שלעולם אין זה שיקול מכריע וההכרעה באשר לתכנית הנבחנת היא פרי שקלולם של מגוון שיקולים ואינטרסים, תוך חתירה לאיזון ההולם את הנסיבות. ברי גם כי גורמי התכנון מחויבים לשקול בהחלטתם את כלל השיקולים הרלוונטיים הצריכים לעניין, אולם לא מצאנו כי התנהלותם של גורמי התכנון בסוגיה זו לוקה בחוסר סבירות קיצוני אשר יכול להצדיק את התערבותנו.

קיומן של "מובלעות" שטח שאינו רכוש ממשלתי והבטחת אפשרותם של בעלי הזכויות במקרקעין אלה לממש את זכותם בו הינה שיקול רלוונטי שעל גורמי התכנון לשקול בכובד ראש. בענייננו, המשיבה 2 קבעה בהחלטתה מיום 10.3.11 כי לא תיחסם הגישה ל"מובלעות" הפרטיות לצורכי עיבוד ו"ככל שהדבר יחייב הצבת שערים חקלאיים, הדבר יבוצע בתיאום עם גורמי הפיקוד המוסמכים וככל הניתן עם בעלי הקרקע". בדיון הבהיר ב"כ המשיבים 1 – 4 כי ככל הידוע לו, בעת הזו אין הקרקע ב"מובלעות" האמורות מעובדת, אך מכל מקום, עם התקדמות התכנית יוכרע הצורך בשער חקלאי. כן הבהיר כי המדינה מתחייבת כי המובלעות תגודרנה וכי לעותרים תינתן גישה אליהן באופן שיאפשר עיבוד ראוי של אדמות חקלאיות. רשמנו לפנינו התחייבות זו ואיננו רואים מקום להתערבותנו בשלב זה מעבר לכך.

5.טענה נוספת שהועלתה היא כי קביעת גבולות התכנית מהווה הכרזה דה-פקטו על אדמות מדינה. ראשית, דווקא בנקודה זו התקבלה ההתנגדות לתכנית המפורטת עוד בהחלטתה של המשיבה 2 מיום 20.10.10 ובעקבות בדיקה קרקעית במקום עודכן סימון גבולות התכנית. מכל מקום, העיקר הוא שכפי שהוסבר לנו, הבדיקה הקרקעית אינה מהווה הכרזה על אדמות מדינה אלא אך "תרגמה את ההכרזות הישנות על אדמות מדינה לרמת הדיוק המתאפשרת באמצעים הטכנולוגיים הקיימים היום" (החלטת המשיבה 2 מיום 8.3.11, סעיף 40), מה גם שהובהר כי ההכרזה על אדמות מדינה אינה משנה זכויות קנייניות מהותיות אלא היא יוצרת אך חזקה ראייתית. כמובן, אין בכך כדי לומר כי יש להקל ראש בהכרזה כאמור, שהרי סתירת חזקה זו מטילה נטל ראייתי על כתפיו של המבקש לעשות כן. מכל מקום, משהובהר כי אין מדובר בהכרזה על אדמות מדינה, סבורים אנו כי דין הטענות בסוגיה זו להידחות.

6.בסופם של דברים, אך לא בשוליהם, נעיר: טוב עשתה המדינה כאשר פעלה לתיקון הפגמים שנפלו בהליך אישור התכנית. עם זאת, אופי הפגמים וריבויים יש בו כדי לעורר דאגה – ולכל הפחות תהיה – באשר לאופן קבלת ההחלטות. ראוי לגופי התכנון להקפיד הקפדה יתרה בעניין זה. לא לעולם ניתן לקבל הטענה כי די בתיקון הפגמים בדיעבד כדי להכשיר ההחלטה.

סוף דבר, העתירה נדחית.

בנסיבות העניין איננו עושים צו להוצאות.

ניתן היום, א' באייר תשע"א (5.5.11).