נדאל עבד אל פתאח עבדאללה נזאל ואח' נ' מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה והשומרון ואח'

פסק-דין

השופט מ' חשין:

העותרים שלפנינו, כל אחד מהם, נעצרו על-פי צווי מעצר מינהלי שהוצאו בידי מפקד צבאי (כהגדרת "מפקד צבאי" בסעיף 2 צו בדבר הוראות ביטחון (יהודה והשומרון) (מס' 378) תש"ל-1970; להלן - צו הביטחון) כסמכותו בצו בדבר מעצרים מינהליים (הוראת שעה) (יהודה והשומרון) (מס' 1229, תשמ"ח-1988; להלן – צו המעצרים). באת-כוח העותרים טוענת כי צווי מעצר אלה צווים בטלים הם באשר חתימת המפקד הצבאי בתחתית הצווים אינה אלא "שירבוט ללא פרטים אישיים מזהים"; כי "שירבוט" זה אין הוא חתימה כנדרש; ומכאן שצווי מעצר אלה בטלים ומבוטלים הם מעיקרם.

2.בא-כוח המשיבים משיב כי על-פי סעיף 1 לצו המעצרים אין מוטלת על המפקד הצבאי חובה לנקוב בשמו ובדרגתו. כל שנאמר בצו המעצרים אינו אלא שמפקד צבאי מוסמך (בהתקיים תנאים מסויימים) "בצו בחתימת ידו", להורות על מעצרו של אדם וכו'. בענייננו שלנו נתקיימה דרישה זו באשר המפקדים הצבאיים אכן חתמו על צווי המעצר המינהליים. אשר לזהותם של אותם מפקדים צבאיים, הוסיפה הפרקליטות והודיעתנו, היו אלה מפקד אוגדת יהודה תת-אלוף עמוס בן אברהם (בעניינו של העותר 1) וסגן מפקד אוגדת איו"ש, אלוף-מישנה רמי צור (בעניינו של העותר 2).

3.תשובה זו אינה משביעה את רצונה של באת-כוח העותרים, ועומדת היא על טענתה כי צווי המעצר המינהליים שהוצאו כנגד העותרים צויי מעצר בטלים הם.

4.טענתה של באת-כוח העותרים אינה מקובלת עלינו. לכל אדם יש שם משלו ולכל אדם יש חתימה משלו. ובאמור סעיף 1 לצו המעצרים המינהליים כי מפקד צבאי מוסמך להורות על מעצרו המינהלי של אדם "בצו בחתימת ידו" מכוון הוא לחתימתו של המפקד הצבאי כפי שהיא. אכן, אפשר ראוי שמפקד צבאי יחתום בדרך שניתן יהא לזהות את שמו, אך אין הכרח בדבר. אשר לענייננו-שלנו, החותמים על הצווים זוהו כמפקדים בעלי סמכות, ומצד זה לא תישמענה טענות מצד העותרים.

5.ואם מצד הדין הפורמלי לא היה פגם בצווי המעצר המינהליים אשר הוצאו נגד העותרים, הנה מצד הסדר הטוב ראוי היה כי הדברים ייעשו בדרך אחרת, דהיינו, כי חתימה על צו מעצר מינהלי תהא חתימה ראויה וכי יצויין שמו, דרגתו ותפקידו של החותם. אכן, בית-המשפט הצבאי לערעורים באיו"ש ובאזח"ע העיר על-כך, וכפי שהבטיחתנו פרקליטות המדינה נאמנה מעתה ולהבא יקפידו בעלי סמכות שהפרטים האמורים של החותם על צו מעצר מינהלי יצויינו בצווים גופם כראוי.

6.כללם של דברים: לא מצאנו פגם בצווי המעצר המניהליים אשר הוצאו כנגד העותרים, ובכפוף לאמור לעיל אנו דוחים את טענותיה של באת-כוח העותרים.

7.מוסיפה באת-כוח העותרים וטוענת כי נסיבות החתימה מלמדות על היעדר שיקול דעת ראוי מטעמו של המפקד הצבאי בעל הסמכות. לעניין זה מפנה באת-כוח העותרים את תשומת-ליבנו לדברים אשר נאמרו מפי התובע בבית-המשפט הצבאי לערעורים, ולפיו "צווים מינהליים נחתמים על-ידי המפקדים הצבאיים בתנאי שטח, בלא תנאי משרד, ובלחץ הקשור לעצם פעילותם". באת-כוח העותרים מסתמכת על אמירה זו, ומוסיפה היא וטוענת כי דרך החתימה ונסיבות החתימה מלמדות כי המפקדים הצבאיים בעלי הסמכות לא שקלו בדעתם את שראוי היה כי ישקלו.

טענה זו אינה מקובלת עלינו. גם אם צו מעצר מינהלי נחתם ב"תנאים של שדה", אין פירוש הדבר שהמפקד הצבאי בעל הסמכות אינו שוקל בדעתו כראוי לאחר שכל החומר שלעניין מוצג לפניו. חזקת התקינות עומדת גם במקרה זה, ולא נמצא לנו כי עלה בידי העותרים לערער את יסודה של חזקה זו.

דבר אחרון: מקובל עלינו כי מפקדים צבאיים נתונים במצבי לחץ, ואולם גם כך ראוי כי ייקבעו מראש נהלים באשר לדרך הבאת המידע הביטחוני לפני מפקד צבאי עד שיחליט על מתן צו למעצר מינהלי.

סוף דבר: אנו מחליטים לדחות את העתירה.

היום, ו' בכסלו תשס"ג (11.11.2002).

שופטשופ טתשופט