חנניה צברי נ' מנהל משרד הרישוי חולון

פסק-דין

השופטת א' פרוקצ'יה:

1.עתירה להורות למשיב לחדש את רשיון הנהיגה של העותר, אשר לא חודש בשל אי תשלום קנסות שהוטלו על העותר בגין עבירות תעבורה.

2.העותר הינו מורה לנהיגה. הוטלו עליו מספר קנסות בגין עבירות תעבורה. עקב כך, מסרב המשיב לחדש לו את רשיון הנהיגה. העותר פנה מספר פעמים למשיב בטענה כי סירובו לחדש את הרשיון אינו כדין. כן מבקש העותר, כי המשיב יתחשב במצוקתו הכלכלית.

3.דין העתירה להידחות על הסף. הוראות סעיף 172ב' לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961, מסמיכות את רשות הרישוי שלא ליתן רישיון נהיגה, או שלא לחדש רישיון נהיגה, עד שמבקש הרשיון יוכיח כי כל קנס שנתחייב בו בדין בשל עבירת תעבורה או בשל עבירה אחרת הנובעת מנהיגת רכב שולם על ידו. מכח הוראה זו מעוכב כיום חידוש רשיון הנהיגה של העותר. על פי סעיף 5(1) ופרט 14 לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000, הדרך להשיג על החלטה של רשות לפי פקודת התעבורה, לרבות החלטה בענייני רישוי ובטיחות של נהגים – היא באמצעות הגשת עתירה מינהלית לבית המשפט לעניינים מנהליים. החלטות של רשות רישוי מכח תקנות התעבורה עונות לתנאי בדבר החלטה לפי פקודת התעבורה (סעיף 9 לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981). יוצא, איפוא, כי החלטות שנתקבלו לפי פקודת התעבורה, גם החלטות מכח תקנות התעבורה בכללן.

לאור האמור, החלטת רשות הרישוי לעכב את חידוש רשיון הנהיגה של העותר עד לתשלום הקנסות שהוטלו עליו היא החלטה שהסמכות לדון בה נתונה לבית המשפט לעניינים מינהליים. משכך, קיים סעד חלופי בידי העותר שניתן למצותו בערכאה מוסמכת. לאור זאת, אין מקום כי בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק יזקק לעתירה.

דין העתירה להימחק על הסף.

ניתן היום, ח' באייר תשס"ה (17.5.05).