דוד טטרואשוילי נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים ואח'

פסק-דין

השופטת א' חיות:

1.העותר והמשיבה 2 התגרשו זה מזה בשנת 1996, על פי הסכם גירושין אשר קיבל תוקף של פסק דין על ידי בית הדין הרבני האזורי בירושלים. בשל מחלוקות בין בני הזוג בכל הנוגע לחלוקת הרכוש על פי ההסכם ונוכח קשיים במימושו, פנה העותר אל בית הדין האזורי בבקשה לאכוף את ההסכם. בעניין זה ניתנו החלטות שונות בידי בתי הדין ובסופו של דבר התווה בית הדין הגדול את העקרונות המנחים לחלוקת הרכוש על פי ההסכם והורה על מינוי כונס נכסים למימוש ההחלטה ולמכירת דירת בני הזוג. כונס הנכסים הגיש חוות דעת של רואה חשבון באשר לאופן חלוקת הרכוש, ובית הדין קיבל את חוות הדעת ואת המלצת כונס הנכסים והורה על חלוקת הרכוש בהתאם לכך. כנגד החלטה זו, והחלטות נלוות נוספות מוגשת העתירה שבפנינו, בה נטען, בין היתר, כי חוות הדעת עליה נסמך בית הדין הינה מוטעית וכי לעותר לא ניתנה זכות להגיב עליה על פה.

2.דין העתירה להידחות על הסף. בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בתי הדין הדתיים, והתערבותו מוגבלת למקרים בהם מתגלה בהחלטה פגם ממשי, כגון חריגה מסמכות, פגיעה בכללי הצדק הטבעי, סטייה מהוראות החוק או מקרים חריגים אחרים המצדיקים הענקת סעד מן הצדק (ראו: סעיפים 15(ג) ו- 15(ד)(4) לחוק יסוד: השפיטה; בג"צ 5182/93 לוי נ' בית הדין האזורי רחובות פ"ד מח(3) 1; בג"צ 323/81 וילוז'ני נ' בית הדין הרבני הגדול פ"ד לו(2) 733). ברי כי הטענה לפיה בית הדין הסתמך על חוות דעת מוטעית, אינה עונה לקריטריונים אלה. אשר לטענה בעניין אי מתן זכות לתגובה על פה, לא שוכנענו כי נפל בעניין זה פגם בדרך התנהלותו של בית הדין. אדרבה, העותר הגיש את תגובתו בכתב לעמדת כונס הנכסים, וכן הגיש תגובה נוספת מטעמו שאף היא נתקבלה על ידי בית הדין ונבחנה על ידו בטרם נתן את החלטתו.

העתירה נדחית, אפוא, על הסף.

אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"א אדר, תשס"ד (04.03.04).