קנוע אבו לילה ואח' נ' שר הפנים ואח'

פסק-דין

השופט ס' ג'ובראן:

עניינה של העתירה שבפנינו בבקשת העותרים, כי נורה למשיבים ליתן טעם מדוע לא תבוטל החלטתם שלא להיעתר לבקשת העותרת 1 (להלן: העותרת) לאיחוד משפחות עם העותר 2 (להלן: העותר), ומדוע לא לאפשר לעותר היתר ישיבה ועבודה בישראל עד למיצוי הדיון בבקשה.

העותרת הינה אזרחית ישראלית ילידת 1981, אשר נישאה לעותר, תושב הרשות הפלסטינית. לטענתם פנו למשיבים בבקשה לאיחור משפחות אך נדחו מפאת גילם הצעיר.

לטענת העותרים, במקרם הפרטני לא נמצא כל נימוק, ובוודאי לא בעל משקל רב, כדי שלא תוענק לעותר אזרחות ישראלית.

מנגד טוענים המשיבים כי דין העתירה להידחות לאור קיומו של סעד חלופי, בדמות פנייה לבית המשפט לעניינים מינהליים.

דין העתירה להידחות על הסף לאור קיומו של סעד חלופי. הסעד המבוקש על ידי העותרים הינו כי תינתן לעותר אזרחות ישראלית בשל איחוד משפחות. בקשות מסוג זה, בשעה שבן הזוג הזר הינו תושב האזור, מוסדרות בחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003 (להלן: חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה)). כפי שקובע סעיף 12(3) לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000, הסמכות לדון בעתירות מנהליות שעניינן החלטות רשות לפי חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) מסורה לבית המשפט לעניינים מינהליים.

משקיימת ערכאה שיפוטית המוסמכת לדון בבקשתם העותרים, לא ייעתר בית משפט זה לבקשתם (ראו בג"צ 4487/08 עמותת רופאים לזכויות אדם נ' מפקד כוחות צה"ל בעזה אלוף פיקוד דרום (לא פורסם, 4.9.2008); בג"צ 3397/08 איסמעיל נ' המפקד הצבאי לאזור הגדה המערבית (לא פורסם, 30.4.2009)). אמנם, סמכותם של בתי המשפט המנהליים לדון בעתירות מנהליות איננה גורעת מסמכותו של בית משפט זה. עם זאת, נקבע לא פעם כי רק במקרים חריגים ונדירים ביותר ידון בית משפט זה בעתירות שהסעד המבוקש בהן מצוי בסמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים (בג"צ 2371/04 וולף נ' רשות שדות התעופה בישראל (לא פורסם, 14.3.2004)).

המקרה שבפנינו איננו נמנה על אותם מקרים חריגים המצדיקים את התערבותנו בשלב זה. לעותרים פתוחה הדרך לעתור לבית המשפט לעניינים מנהליים בכדי להשיג על החלטות המשיבים בעניינם.

אשר על כן, דין העתירה להידחות על הסף.

ניתן היום, א' בכסלו התש"ע (18.11.2009).