אינאס שתייה ואח' נ' הלשכה האזורית למנהל האכלוסין

פסק-דין

השופטת י' וילנר:

1.עניינה של העתירה שלפנינו בבקשת העותרים כי נורה למשיבה, הלשכה האזורית למנהל האוכלוסין (להלן: הלשכה), ליתן טעם מדוע לא תוכרע בקשת ההתאזרחות אשר הגישו העותרים ביום 29.2.2016.

2.בתגובתה המקדמית טענה המשיבה כי העיכוב במתן החלטה בבקשתם של העותרים נובע מן העומס הרב המוטל על הלשכה. עוד ציינה המשיבה, כי סוגיית העומס על הלשכה התעוררה במסגרת הדיון בבג"ץ 2792/17 דלאל נ' שר הפנים (11.4.2018), ולפיכך ביקשה לשוב ולעדכן בעניינם של העותרים בהתאם לצעדים שנבחנו על ידה לשינוי תהליכי העבודה בלשכה, אשר יש בהם כדי להשפיע על משך הטיפול בבקשות התאזרחות וכן על עניינם הפרטני של העותרים.

3.ביום 23.4.2018 וביום 27.5.2018 הגישה המשיבה הודעות מעדכנות, לפיהן בעקבות הערות בית משפט זה בעניין דלאל, מתגבשת תכנית פעולה לשם הקלה על העומס בלשכה וקיצור זמן הטיפול בבקשות התאזרחות. המשיבה ביקשה שהות של מספר חודשים על מנת לשוב ולעדכן בעניין ההתקדמות בפעולות הננקטות לשם שיפור השירות הניתן בלשכה, כמו גם בעניין הטיפול בבקשתם של העותרים דנן.

4.ביום 16.9.2018 הגישה המשיבה הודעה מעדכנת נוספת, במסגרתה צוין כי ננקטו שורה של צעדים לשם זירוז הטיפול בבקשות התאזרחות והתמודדות עם העומס המוטל על הלשכה. בין היתר, הושלמה מצבת התקנים של הלשכה במלואה; הושלם כמעט במלואו הטיפול בבקשות התאזרחות שהוגשו בשנת 2014; נפתחה לשכת משנה חדשה באזור קלנדיה; התקבלו המלצותיה של חברת ייעוץ ארגוני שנשכרה לבחינת תהליכי העבודה בלשכה; נקבעה תכנית עבודה המגדירה לוח זמנים לצמצום הפערים בטיפול בבקשות התאזרחות; והועסקו סטודנטים ייעודיים לשם טיפול בבקשות התאזרחות. בנוסף, המשיבה הדגישה כי על אף הזמן הממושך שחלף מאז הגישו העותרים את בקשותיהם, אין הצדקה ליתן להם עדיפות על פני אחרים שקדמו להם במועד הגשת בקשת התאזרחות אך בשל העובדה שפנו לבית משפט זה. עוד צוין כי העותרים הינם תושבי קבע בישראל וככאלה הם רשומים במרשם האוכלוסין, נושאים תעודת מעבר ישראלית וזכאים לזכויות סוציאליות מלאות.

5.נוכח ההתפתחויות האמורות, המשיבה סבורה כי העתירה במתכונתה הנוכחית מיצתה את עצמה ודינה להימחק. לחילופין, הוצע כי המשיבה תשוב ותעדכן בדבר יישום הצעדים האמורים עד ליום 1.5.2019 – בחלוף המועד שבו צפויות, לפי לוח הזמנים שנקבע כאמור, להינתן החלטות בעניינם של העותרים, אשר הגישו את בקשותיהם להתאזרחות בשנת 2016.

6.בהמשך לכך, ביום 4.11.2018 הגישו העותרים בקשה למחיקת העתירה, אך ביקשו כי יפסקו להם הוצאות וטענו, בין היתר, כי הגשת העתירה היא זו שהביאה לקבלת ההחלטות המפורטות בהודעות המעדכנות מטעם המדינה.

7.להשלמת התמונה, יצוין כי עתירה זו מצטרפת לשורה של עתירות נוספות אשר הוגשו לבית משפט זה ועניינן העיכוב בטיפול בבקשות להתאזרחות (ראו למשל: בג"ץ 8075/17 ברסום נ' שר הפנים (30.5.2018); בג"ץ 7914/17 קסאס נ' שר הפנים (1.7.2018)). לאחרונה נמחקו עתירות דומות שעניינן בקשות התאזרחות אשר הוגשו בשנת 2016, וזאת, בעיקרו של דבר, לאור הצעדים שננקטו להתמודדות עם העומס שהצטבר בלשכה (ראו: בג"ץ 739/18 עוקש נ' שר הפנים, פסקה 6 (3.10.2018); בג"ץ 8074/17 אלפילאת נ' משרד הפנים, פסקה 5 (10.10.2018); בג"ץ 9499/17 נבריסי נ' הלשכה האזורית למנהל האוכלוסין (23.10.2018)).

8.בשים לב לאמור בתגובת המדינה ונוכח בקשת העותרים, דומה כי העתירה במתכונתה הנוכחית מיצתה את עצמה ודינה להימחק. המשיבה נקטה לאחרונה בצעדים ממשיים על מנת להתמודד עם השיהוי בטיפול בבקשות התאזרחות אשר ממתינות בלשכה, ובכלל זה בבקשתם של העותרים, ואין לנו אלא להביע תקווה כי התכנית שהתגבשה והצעדים הננקטים כעת, ואלה שיינקטו בעתיד, יביאו לשיפור השירות הניתן בלשכה ולקיצור משך הטיפול בבקשות התאזרחות.

9.מובן, שבאפשרותם של העותרים לשוב ולפנות לבית משפט זה ככל שבקשתם לא תטופל עד ליום 30.4.2018 – המועד הצפוי להשלמת הטיפול בבקשתם, כאמור בהודעה מטעם המשיבה.

10.בנסיבות העניין, לא מצאנו לחייב את המדינה בהוצאות.

ניתן היום, כ"ח בחשון התשע"ט (6.11.2018).