עבד אלחלים עבד אלרחמן צאלח עיסא ואח' נ' המפקד הצבאי לאיזור הגדה המערבית ואח'

פסק-דין

השופט א' גרוניס:

העותר 1 (להלן – העותר) הינו חקלאי המתגורר באזור, בכפר תלת. לעותר קרקעות חקלאיות המצויות מצידה המערבי של גדר ההפרדה. האדמות החקלאיות מצויות במה שמכונה מרחב התפר. על מנת להגיע לאדמותיו נזקק העותר להיתר כניסה. בעבר קיבל העותר היתרי כניסה לתקופות של שלושה עד ששה חודשים. בחודש ספטמבר 2011 פג תוקפו של היתר הכניסה האחרון שקיבל העותר. באותו חודש הוא הגיש למשיבים בקשה לחידוש היתר הכניסה למרחב התפר. משהעותר לא קיבל תשובה לפנייתו במשך מספר חודשים, הוא עתר לבית משפט זה ביום 21.12.11.

2.ביום הגשתה של העתירה החליט השופט התורן כי על המשיבים להגיש תגובה עד ליום 1.1.12. בתגובה שהוגשה ביום 2.1.12 נמסר, כי ביום 29.12.11 הונפק לעותר היתר חקלאי שתוקפו עד ליום 25.6.12. בעקבות זאת נדרשו העותרים, בהחלטה מיום 2.1.12, לנמק מדוע לא תימחק העתירה. העותרים הודיעו כי הם עומדים על עתירתם. לטענתם, על פי נהלי המשיבים אמור היתר הכניסה להיות בר תוקף לתקופה של שנתיים, בעוד שההיתר שהוצא ניתן לתקופה של ששה חודשים.

3.אנו סבורים כי העתירה מיצתה את עצמה. גם אם ההיתר שניתן אינו בעל תחולה למשך שנתיים, הרי מדובר בהיתר שתוקפו לתקופה לא קצרה. ההיתר מאפשר לעותר להגיע לאדמותיו ולעבדן. אילו היה מדובר בהיתר שניתן לתקופה קצרה מאוד, עד כדי כך שהדבר היה בלתי סביר, אפשר שהיה מקום לקיים דיון בעניין. יש לקוות שכאשר תגיע העת להאריך את ההיתר שניתן לא יאלץ העותר להגיש עתירה נוספת על מנת להשיג את מבוקשו.

4.העתירה נמחקת איפוא. נוכח העובדה שהעתירה השיגה את מטרתה (ולוּ חלקית), יישאו המשיבים בשכר טרחה בסך 4,000 ש"ח. נראה שאם הסיפור יחזור על עצמו פעם נוספת, היינו שהעותר יאלץ לפנות שוב לבית המשפט, הרי בהיעדר הסבר מספק יהא מקום לשקול הטלתן של הוצאות גבוהות יותר על המשיבים.

ניתן היום, ט"ז בטבת תשע"ב (11.1.2012).