אלמגור - ארגון נפגעי טרור ( ע"ר ) נ' ממשלת ישראל ואח'

פסק-דין

המשנה לנשיאה א' ריבלין:

העתירה מכוונת כנגד החלטת ממשלת ישראל להמליץ לגורמים המוסמכים לשחרר 432 אסירים ועצירים פלשתינאים, וזאת במסגרת מחווה לקראת ועידת אנאפוליס. העותרת משיגה על התבונה שבהחלטה ומציינת את העובדה ששעות אחדות לאחר שנתקבלה ההחלטה האמורה, נטלה זרוע של ארגון הפת"ח את האחריות לרצח אזרח ישראלי. העותרת מסבירה שרובם של המיועדים לשחרור נמנים על ארגון זה, וכי יש ברצח כדי להמחיש, כלשון העותרת, את האיוולת שבהחלטה ואת חוסר הסבירות הקיצונית שיש בה.

העותרת סבורה גם כי שחרור גורף של אסירים ועצירים, שחלקם ריצו רק מקצת מהעונש שנגזר עליהם, פוגע בשלטון החוק ובאמון שרוחש הציבור כלפי מוסדות המשפט. ולבסוף, טוענת העותרת כי היא למדה מאמצעי התקשורת כאילו ראש המטה הכללי התנגד להחלטת הממשלה, לפחות למקצתה, ובשל כך הופטר מחתימה על כתבי חנינה; בנסיבות כאלה, כך טוענת העותרת, לא קמה סמכות החנינה לנשיא המדינה.

לא מצאנו דרך להיעתר לעותרת. כפי שציינו כבר במקרים קודמים ודומים, החלטת הממשלה לשחרור אסירים במסגרת צעדים מדיניים שהממשלה בחרה לנקוט בהם, היא החלטה הנתונה לסמכות הממשלה. הממשלה פועלת בעניין זה במסגרת האחריות המוטלת עליה ובמסגרת סמכותה, והיא מגבשת את עמדתה על-פי מכלול השיקולים הצריכים לדבר. זהו מעשה מדינה מובהק ובית-המשפט לא יידרש לו. איננו צריכים להידרש לתבונה שביסוד החלטת הממשלה, כל עוד אין היא חורגת ממתחם הסבירות במידה שתצדיק התערבות של בית-המשפט.

יצויין, כי בטרם אושרה רשימת האסירים המיועדים לשחרור, גובשה הרשימה על-ידי ועדה בינמשרדית שבה נטלו חלק נציגי הרשויות הצריכות לענין, ובהם נציגי השב"כ, השב"ס, משטרת ישראל, התביעה הצבאית ומשרד המשפטים, ואלה נתנו הסכמתם לשחרור האמור, לאחר שנבחן גם היבט המסוכנות הנשקף מכל אחד מן המשוחררים. שאלת התקופה שנותרה לכל אחד מהם לריצוי עונשו הובאה גם היא בחשבון השיקולים שנדונו על-ידי המשיבים.

אשר לטענה הנסמכת על ידיעות בתקשורת, בכל הנוגע לעמדת הרמטכ"ל, אין בה, בנסיבות העניין, כדי לגבש טענה בדבר חריגה מסמכות. באשר לעצם גיבוש הקריטריונים והרכבת רשימת האסירים, עניין זה מסור לסמכותה השיורית של הממשלה. פעולת המשיבה 1 אינה מגיעה לכדי שחרור האסירים עצמם (בג"ץ 1539/05 משל"ט נ' ראש הממשלה (לא פורסם, ניתן ביום 17.2.2005). עניין זה נתון לסמכות אחרים, ואין בתשתית העובדתית שהעתירה סומכת עליה, כדי לסתור את החזקה כי המשיבים פעלו כדין, וכי אם הדבר דרוש, יושלם ההליך באופן שההחלטה לגבי קיום השחרור תתקבל על-ידי הגורמים המוסמכים לכך.

אשר-על-כן, העתירה נדחית.

ניתן היום, י"ב בכסלו התשס"ח (22.11.07).