אסעד שפיקה נ' חברת החשמל לישראל בע"מ

פסק-דין

המשנה לנשיאה א' ריבלין:

1.זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית-המשפט המחוזי שבמסגרתו נדחה ערעור המבקשת שהופנה כנגד פסק דינו של בית-משפט השלום שדחה את תביעתה.

2.בעלה של המבקשת הזמין חיבור חשמל לביתו. המשיבה, חברת החשמל לישראל, ביצעה בדיקה של מתן החשמל והוחל באספקת החשמל לביתו. כעשר שנים לאחר מכן נותקה אספקת החשמל עקב חוב כספי והיא חודשה לאחר הפסקה של כשש שנים! חודש לאחר מכן אירעה תקלה בארון החשמל. עובדי המשיבה שהגיעו למקום מצאו כי נעשה שינוי בנתיך המשתייך למשיבה וכן נמצאו מכסים פתוחים וחוטי חשמל שנגעו בציפוי העץ. אנשי המשיבה תיקנו את הליקויים והחליפו נתיך. חלף עוד חודש והמבקשת הגיעה לדירה, הריחה, לטענתה, ריח של שריפה ואש אשר, לפי טענתה, פרצה בארון החשמל והתפשטה אל תוך הבית.

בעלה של התובעת תבע את נזקי השריפה והגיע להסדר פשרה עם המשיבה לפיו שולמו לו "לפנים משורת הדין" 200,000 ש"ח. המבקשת הגישה תביעה משלה וטענה כי תשלום הפיצויים לבעלה אינו מכסה את נזקיה שלה שהם "נזקים נפשיים". טענתה בדבר עצם זכאותה לתבוע התקבלה בבית-משפט השלום.

3.לגוף הדברים קבע בית-משפט השלום שלא ניתן לקבוע כי האש פרצה בלוח נתיכי החשמל של המשיבה "או שהשריפה שמקורה אחר" גרמה לשריפת לוח נתיכי החשמל. בית-משפט השלום גם לא קיבל את טענת המבקשת כי נטל ההוכחה רובץ על המשיבה להוכיח כי לא היה במקורה של האש או התפשטותה התרשלות שהמשיבה חבה עליה כאמור בסעיף 39 לפקודת הנזיקין, זאת משלא נתקיימו תנאיו ומשהמבקשת לא הוכיחה כי האש פרצה מארון הנתיכים של המשיבה.

גם החזקה הקבועה בסעיף 41 לפקודת הנזיקין, כך פסק בית-משפט השלום, לא נתקיימה, משלא הוכח התנאי הקבוע בהוראת הסעיף, גם בפרשנותו הרחבה, כי הנזק נגרם על-ידי נכס שהיה בשליטתה של המשיבה.

כיוון שכך, ועל-פי כלל הראיות שבאו לפניו, מצא בית-המשפט כי הוכח "למעלה מן הצורך" שאין המשיבה אחראית לנזקי השריפה בבית המבקשת.

כאמור, ערעור שהוגש לבית-המשפט המחוזי – נדחה. בית-המשפט המחוזי אימץ את מסקנותיו של בית-משפט השלום ואישר את פסק דינו של בית משפט השלום מנימוקיו הוא.

4.היום חוזרת המבקשת על טענותיה שכבר נדחו בשתי ערכאות. היא מבקשת להתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו בבית-משפט השלום; לא מצאנו עילה לעשות כן. אשר לטענותיה המשפטיות של המבקשת, הרי לאחר ששקלנו את טעוני הצדדים לפנינו ואת נסיבות המקרה שוכנענו כי לא ניתן לייחס למשיבה, במקרה זה, שליטה בפועל או יכולת לשלוט על ארון החשמל – בהיעדר כל ראיה לכך שהאש פרצה מאותו חלק הנתון לשליטת המשיבה.

הבקשה נדחית.

המבקשת תשא בשכר טירחת עורך-דין המשיבה בסך 10,000 ש"ח.

ניתן היום, כ"א בסיוון התשע"א (23.6.2011).