בזק בינלאומי בע"מ נ' הממונה על ההגבלים העסקיים

פסק-דין

המשנה לנשיא ש' לוין:

1.לפנינו ערעור על החלטת בית הדין להגבלים עסקיים (להלן - בית הדין) לפיה נדחתה בקשת המערערת לבטל את קביעתו של המשיב לפיה ניצלה המערערת לרעה את מעמדה כמונופול, קביעה שהוצאה מכוח הוראת סעיף 43(א)(5) לחוק ההגבלים העסקיים תשמ"ח1988- (להלן - החוק). החלטה זו ניתנה בגדר ערר שהמערערת הגישה לבית הדין על קביעת הממונה, שהדיון בו טרם נסתיים. המערערת הגישה גם בקשת רשות ערעור על החלטה זו, אך בסופו של דבר חזרה בה ממנה. המשיב עתר לדחייה או למחיקה על הסף של הבקשה לרשות לערער. מוסכם על בעלי הדין שיראו בקשה זו של המשיב כבקשה למחיקה או לדחיה על הסף גם של הערעור האזרחי. המערערת הגיבה על בקשה זו ומוסכם על בעלי הדין שיראו את תגובתה זו כסיכומי טענות בכתב בגדר הערעור האזרחי. לא ראינו לשמוע טענות נוספות מעבר לכך.

2.עיקר טענותיה של המערערת לגוף העניין נוגעות לפגיעה, בה נפגעה לפי טענתה, בזכות הטיעון שלה לפני המשיב בטרם הוציא האחרון את הקביעה נשוא ההתדינות בבית הדין. טענת המשיב היא שאין למערערת זכות ערעור על ההחלטה. אכן, כפי שנקבע בע"א 4843/91 פ"ד מו (1) 876, מתייחסת זכות הערעור המוקנית בהוראת סעיף 39 לחוק אך ורק להחלטות המסיימות את הדיון לפני בית הדין ולהחלטות האחרות המפורטות באותו סעיף. החלטת בית הדין נשוא הערעור שלפני אינה באה בגדרן של החלטות אלו, ולפיכך לא ניתן לערער עליה בשלב זה של הדיון.

3.בסעיף 39 לחוק נאמר כי:

"בעל דין הרואה עצמו נפגע מהחלטת בית הדין, לרבות החלטה לפי סעיף 30 וצו ביניים, או מהיתר זמני שנתן אב בית הדין לפי סעיף 13, רשאי לערער עליהם לפני בית המשפט העליון תוך ארבעים וחמישה ימים מיום שהודעו לו;...".

טוענת המערערת כי הדיבור "צו ביניים" בסעיף 39 לחוק, המתייחס להחלטה עליה יש זכות ערעור, כולל בחובו גם החלטת ביניים, כמו ההחלטה נשוא הערעור. בית משפט זה כבר התייחס לטענה זו בגדר ע"א 4843/91 וקבע כי משמעות הדיבור הנ"ל בסעיף היא צו זמני, הניתן במסגרת התביעה העיקרית, ומטרתו להבטיח את מימושה. עוד טוענת המערערת כי ההחלטה בעניינה סותמת את הגולל בפני האפשרות של דיון חוזר לפני המשיב, ולפיכך היא באה בגדר אותן החלטות סופיות שיש עליהן זכות ערעור גם לפי ההלכה האמורה. אין בידי לקבל טענה זו. ההחלטה נשוא הערעור אינה מסיימת את הדיון לפני בית הדין, והיא תיבלע בהחלטתו הסופית של בית הדין. איני רואה גם לקבל את טענתה של המערערת לפיה יש לכלול בדיבור "החלטת בית הדין", עליה נתונה זכות ערעור, גם החלטה בטענת סף שיש בה כדי להעמיד את צדקת קיומו של ההליך בסימן שאלה. בטענה זו, כמו גם הטענה בדבר פרשנות המונח "צו ביניים", מבקשת המערערת למעשה מאתנו לסטות מההלכה שנקבעה בע"א 4843/91. סטייה שכזו ראוי שתיעשה רק במקרים נדירים: "גישה זו נובעת מהכבוד הנרכש לאחינו, שתורתם עולה מהספרים, מהצורך להבטיח ביטחון ויציבות ומתוך הכרה, כי יש להגשים ציפיות סבירות של בני הציבור, המבססות עצמן על פסיקתו של בית המשפט" (דברי הנשיא ברק בבג"צ 547/84 פ"ד מ (1) 113, וראה גם ע"פ 2251/90 פ"ד מה (5) 221). אין אנו סבורים כי המקרה שלפנינו הוא אחד מאותם מקרים בהם ראוי לסטות מהלכה מחייבת של בית משפט זה.

4.הרציונל שעמד בבסיסה של הלכת ע"א 4843/91 היה הצורך להגיע להכרעה מהירה ויעילה בסוגיות בהן דן בית הדין. אנו בטוחים כי בית הדין, כדרכו, אכן יפעל במהירות הראויה לסיום ההליך.

הערעור בע"א 1847/00 נדחה. הבקשה לרשות לערער רע"א 1747/00 נדחית. המערערת-המבקשת תשלם למשיב שכ"ט והוצאות בסך 50,000.- ש"ח.

המשנה לנשיא

השופט ת' אור:

אני מסכים. ש ופט

השופט י' טירקל:

אני מסכים. ש ופט

הוחלט כאמור בפסק דינו של המשנה לנשיא ש' לוין.

ניתן היום, יז' בסיון תש"ס (20.6.2000).