גד ביתן ואח' נ' ברכיה מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ

פסק-דין

השופט י' דנציגר:

לפנינו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופטת ר' ברקאי) בהפ"ב 6778-07-11 שניתן ביום 30.1.2012, בו התקבלה בקשת המשיבה לביטול פסק בוררות בהיעדר בא כוח המבקשים.

1.בין המשיבה, אגודה שיתופית, ובין המבקשים, חברים באגודה השיתופית ומי שעסקו בגידול עופות פטם, התנהל הליך בוררות בפני הרב יצחק ברדא. הבוררות החלה לאחר שנקבע חובם של המבקשים למשיבה לפי חוק ההסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, התשנ"ב-1992. בעקבות קביעת חוב זה העלו המבקשים טענת קיזוז כנגד האגודה השיתופית והוסכם להעביר את הסכסוך ביניהם לבוררות. כעולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי, ביום 9.3.1999 התקיימה ישיבת בוררות ומאז לא התקיימו ישיבות נוספות. ביום 24.5.2011 – למעלה מעשור לאחר אותה ישיבה – ניתן פסק הבוררות שחייב את המשיבה לשלם למבקשים סך של שמונה מליון ש"ח. המשיבה עתרה לבית המשפט המחוזי בבקשה לביטול פסק בוררות בשני נימוקים: האחד, כי המבקשים נטשו את הליך הבוררות וכי הבורר חרג מסמכותו בכך שנתן את פסק הבוררות בחלוף שנים רבות. השני, כי הבורר חרג מסמכותו בכך שחייב את האגודה השיתופית בסך 8 מליון ש"ח בעוד שסמכותו הוגבלה לסוגיית הקיזוז בלבד.

2.הדיון בבקשת הביטול נקבע לפני בית המשפט המחוזי ליום 30.1.2012. בשעה 09:30 ביקשה השופטת ברקאי להתחיל בדיון, אך המבקשים עצמם שהיו נוכחים באולם הדיונים ביקשו לדחות את שעת הדיון בנימוק שבא כוחם נמצא בדרכו לבית המשפט והוא מתעכב בדרכים. משהגיעה השעה 10:00 ובא כוח המבקשים טרם נכנס לאולם הדיונים, חרף טענתו כי היה באולם אך ראה שישנם דיונים קודמים שמתעכבים ולכן יצא על מנת לברר דבר מה במזכירות, החליטה השופטת ברקאי לתת את פסק דינה. השופטת ברקאי ציינה כי לפי המסמכים שצורפו לבקשת הביטול דין הבקשה לביטול פסק הבוררות להתקבל. השופטת ברקאי קבעה כי התקיימה בנסיבות העניין העילה הקבועה בסעיף 24(8) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות), לפיה הבורר לא נתן את פסק הבוררות תוך זמן סביר ובשים לב לנטישת הליך הבוררות על ידי המבקשים. עוד ציינה השופטת ברקאי כי התקיימה העילה הקבועה בסעיף 24(3) לחוק הבוררות, שכן הבורר הוסמך לדון בטענת הקיזוז בלבד. בתום הכתבת פסק הדין, בשעה 10:10, נכנס לאולם הדיונים בא כוח המבקשים ועתר לביטול פסק הדין. בית המשפט דחה את הבקשה בנימוק כי על עורך דין להימצא באולם בשעה אליה זומן וכי הסברו לסיבת אי הימצאותו באולם אינו מתיישב עם ההסבר שנתנו המבקשים עצמם, לפיו הוא טרם הגיע לבית המשפט מאחר והתעכב בדרכים.

3.המבקשים טוענים כי יש להורות על ביטול פסק הדין לאחר שנמנע מהם יומם בבית המשפט בשל פגם שניתן היה להתגבר עליו באמצעים מידתיים יותר בהתחשב בעובדה כי מדובר בפסק בוררות על סך 8 מליון ש"ח. המשיבה בתשובתה טוענת כי אין מקום לקבל את בקשת הרשות לערער נוכח העובדה כי פסק הדין ניתן אמנם בהיעדר בא כוח המבקשים אלא שממילא פסק הדין הושתת על מסמכים שהוגשו לבית המשפט וסיכויי הגנתם של המבקשים בבקשת הביטול קלושים.

4.לאחר שעיינו בפסק הדין, בפסק הבוררות ובמסמכים שהובאו לפני בית המשפט המחוזי, החלטנו על יסוד תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, כי יש לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פיה. לגופו של עניין, הגענו למסקנה כי יש לקבל את הערעור.

5.אכן, נפל פגם בהתנהלות בא כוח המבקשים בכך שלא התייצב לדיון בשעה אליה זומן. צדק בית המשפט המחוזי כי על עורך דין להימצא באולם הדיונים בדיוק בשעה שצוינה בזימון לדיון, גם אם בית המשפט מנהל דיונים בתיקים אחרים וסדר היום מתעכב. ודוק, אנו סבורים כי לא ניתן לקבוע שמדובר בזלזול מצד בעל דין או בא כוחו. המבקשים עצמם התייצבו לדיון ואף דאגו לעדכן את בית המשפט בדבר העיכוב הצפוי בהגעת בא כוחם. כמו כן, בא כוח המבקשים התייצב לדיון הגם שבאיחור. זאת ועוד, בא כוח המבקשים נכנס לאולם הדיונים מיד בסמוך לאחר תום הכתבת פסק הדין. בנסיבות אלה ולאור מעמדה של זכות הגישה לערכאות, עדיף בירור טענותיו של בעל דין גופן על פני מתן פסק דין על יסוד פגמים דיוניים.

כבר הודגש כי ככל שהפגמים הדיוניים שנפלו אינם משקפים זלזול בבית המשפט או נסיון להכשיל את ההליך המשפטי, יש להעדיף כלים מידתיים יותר כגון השתת הוצאות ובמקרים המתאימים אף חיוב עורך הדין בהוצאות אישיות [ראן למשל: רע"א 3522/10 גני עינב (בניה מעולה) בע"מ נ' יאיר בן דוד (לא פורסם, 6.3.2012)].

6.מבלי לקבוע מסמרות לעניין סיכויי הצלחתם של המבקשים בבקשת הביטול, איננו מקבלים את הטענה לפיה לא היה צורך לשמוע את טענות המבקשים גופן וניתן היה להסתפק במסמכים שצורפו לבקשה. עיון בטענות המבקשים ובתגובת המשיבה מעלה כי נטושות ביניהם מחלוקות עובדתיות לא מעטות הטעונות הכרעה, הן לעניין עילת נטישת הליך הבוררות והן לעניין חריגת הבורר מסמכותו. יתרה מכך, עולה לעניין עילת נטישת הליך הבוררות כי בפי המבקשים טענות מניעות כלפי המשיבה אשר כדי להכריע בהן אין מנוס מבירור עובדתי מעמיק יותר.

7.אשר על כן, הערעור מתקבל. פסק דינו של בית המשפט המחוזי בטל. הדיון בתיק מוחזר לבית המשפט המחוזי. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ז בחשון תשע"ג (12.11.2012).