החב' הערבית לביטוח בע"מ נ' עמרו פייצל עבדאללה

פסק-דין

המשנה לנשיא ש' לוין:

1.ביום 27.12.90 ירה המשיב מס' 4 (להלן - החייל) במכונית שנסעה בכביש בית לחם - חברון במטרה להרוג ערבים, ופגע בשלשה מנוסעיה. עקב כך הורשע החייל בעבירה של נסיון לרצח ונדון לשבע שנות מאסר. בעקבות האירוע תבעו נוסעי המכונית שנפגעו - הם המשיבים מס' 3-1 - בבית המשפט המחוזי בירושלים, בתביעה לנזקי גוף, את החייל ואת המדינה וכן את מבטחת הרכב - החברה הערבית לביטוח בע"מ, שמשרדה הרשום בירושלים אך היא פועלת גם ב"אזור" (להלן - המבטחת). ביום האירוע עמד באזור בתקפו הצו בדבר פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (יהודה ושומרון) (מס' 677), תשל"ו- 1976 (להלן: הצו המקורי), שהגדיר"תאונת דרכים" לפי ההגדרה שהיתה מקובלת לפני תיקון 8 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה1975-. תיקון 8 האמור נכנס לתקפו בישראל ביום 9.9.90, אך הגדרת "תאונת דרכים" לפי הצו המקורי תוקנה בנוסח זהה בצו בדבר פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון מס' 9) (להלן - הצו המתקן), שנכנס לתקפו אך ביום 7.7.91. נמצא שהמקרה אירע בתקופת תקפו של הצו המקורי, לאחר קבלת תיקון 8 בישראל, ולפני כניסתו לתוקף של הצו המתקן.

השופטת המלומדת של בית המשפט המחוזי החליטה שהמדובר במקרה שלפנינו ב"תאונת דרכים" כמשמעות דיבור זה בצו המקורי ושאין להחיל עליו את תיקון מס' 8. המבטחת עתרה למתן רשות לערער על ההחלטה. בהסכמת בעלי הדין ראינו את הבקשה כאילו ניתנה עליה רשות לערער והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה.

2.שתיים הן השאלות המתעוררות לפנינו: האחת: האם המקרה שלפנינו הוא בגדר "תאונת דרכים" בגדר הצו המקורי? והאחרת - והיא מורכבת משניים - אם תמצי לומר שכך הוא, האם חל על המקרה הצו המקורי או תיקון מס' 8 הישראלי? השופטת המלומדת השיבה על שתי שאלות אלה בחיוב ואנו סבורים שהיא צדקה בכך.

ככל שהמדובר בהגדרת "תאונת דרכים" לפי הצו המקורי סמך בית המשפט המחוזי על ההלכה בענין ע"א 358/83 פ"ד מב(2) 844, כפי שיושמה בע"א 198/85 פ"ד מב(3) 156, והמבטחת לא השכילה לשכנענו כי שגתה בכך. ככל שהמדובר בשאלת הדין החל עשויות היו להתעורר לפנינו שאלות שאינן פשוטות לפתרון, לענין מבחני הזיקות וציפיות בעלי הדין בתובענה כנגד החייל והמדינה מחד ובתובענה שבין הנוסעים לבין המבטחת מאידך; השווה, למשל: ע"א 300/84 פ"ד לט(1) 365 ועוד. להכרעה כללית בשאלת הדין החל יכולות להיות במקרה שלפנינו השלכות מרחיקות לכת לגבי תובענות בנזיקין שאינן קשורות ברכב, המוגשות בישראל ע"י תושבי האזור נגד המדינה או הפועלים מטעמה באזור, במקרים מסויימים, כאשר הדין המהותי הפנימי ב"אזור" אינו נותן מענה מספיק לצרכי הטבת הנזק. הדברים הם כך, ביתר שאת, נוכח המגמה, עליה הצביעה גב' אלדן, המסתמנת במשפט המודרני, לאמץ בסוגיה שלפניה כללים גמישים שיספקו פתרון הולם לכל ענין בהתחשב בנסיבותיו המיוחדות.

3.יהיה הדבר כאשר יהיה, הגענו לכלל המסקנה, שאין לנו צורך להחליט בשאלת ברירת הדין, בהיבטה הכללי, ואפשר להכריע בסוגיה שלפנינו על יסוד המבחן של ציפיות הצדדים. אין ספק בדבר שהיה ידוע לכל, או היה צריך להיות ידוע לכל, שענין האחריות בגין אירועה של תאונת דרכים, לרבות השאלה מהי "תאונת דרכים", מוסדר ב"אזור" על-ידי צווים של המושל הצבאי לפי העקרונות של האחריות המוחלטת ויחודיות העילה, כאשר המקור הנורמטיבי של החקיקה הוא ישראלי (באמצעות המושל הצבאי). לכן היה זה בגדר צפיותיהם של בעלי הדין במקרה שלפנינו שעניינם בסוגיה האמורה יוסדר ע"י הצווים האמורים שכרגיל זהים הם לדין הישראלי. אמת נכון הדבר, שבמקרה המיוחד שלפנינו נוצר פער זמנים בין הצו המקורי לבין הצו המתקן והנוסעים מצאו עצמם בתקופת הביניים; אך המקרה שלפנינו אינו יכול לשנות את המסקנה המשפטית שעניינם של הנוסעים, לפי ציפיותיהם, ידון לפי הצו המקורי.

לפיכך דין הערעור להידחות והוא נדחה. לא ראינו לעשות צו להוצאות בערכאתנו.

המשנה לנשיא

השופטת ט. שטרסברג כהן:

אני מסכימה

ש ופטת

השופט י. טירקל:

אני מסכים

ש ופט

החלט כאמור בפסק דינו של המשנה לנשיא ש. לוין.

ניתן היום יא בניסן תשנ"ט (28.3.99).