עו"ד ד"ר משה ויינברג נ' עו"ד אברהם דורון

פסק-דין

השופט י' דנציגר:

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת ע' ברון) בה"פ 817/08 מיום 4.5.2009.

1.בין המבקש למשיב התנהלה בוררות לפני עורך הדין ב' הרץ. פסק הבוררות ניתן ביום 12.6.2008 ונמסר למבקש ביום 15.6.2008.

2.המבקש הגיש בקשה לביטול פסק הבוררות ביום 11.9.2008 בה טען כי הבורר חרג מסמכותו ופסק שלא בהתאם לדין, ומשכך קמה עילה לביטול פסק הבוררות בהתאם לסעיפים 24(3) ו-24(7) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות). המשיב טען בתגובתו, בין היתר, כי הבקשה לביטול פסק הבוררות הוגשה לאחר חלוף המועד הקבוע לכך בהתאם לסעיף 27(א) לחוק הבוררות.

3.בית המשפט המחוזי קבע כי הבקשה לביטול פסק הבוררות הוגשה בחלוף המועד הקבוע בסעיף 27(א) לחוק הבוררות, וזאת מאחר שימי פגרת בית המשפט נספרים במניין התקופה הקבועה בסעיף זה להגשת בקשה לביטול פסק בוררות. לפיכך, ומאחר שלא הוגשה בקשה להארכת מועד להגשת הבקשה לביטול ולא נטען לקיומו של טעם מיוחד המצדיק הארכה כאמור - דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לביטול פסק הבוררות, אישר את הפסק וחייב את המבקש בהוצאות המשיב בסך של 25,000 ש"ח.

4.מכאן בקשת רשות הערעור, אשר במסגרתה טוען המבקש, בין היתר, כי קביעתו של בית המשפט המחוזי כי תקופת פגרת בית המשפט נמנית במניין התקופה הקבועה בסעיף 27(א) לחוק הבוררות שגויה.

5.ביום 26.10.2010 ניתן על ידי בית משפט זה פסק הדין ברע"א 5617/09 פורוש נ' דייטש (להלן: עניין פורוש). במסגרת פסק הדין נקבע כי תקופת פגרת בית המשפט לא תבוא במניין הימים להגשת בקשה לביטול פסק בוררות על פי סעיף 27(א) לחוק הבוררות.

6.נוכח מתן פסק הדין הנזכר לעיל, ובהתאם להחלטה מיום 27.10.2010, הודיע המשיב ביום 15.11.2010, כי הוא אינו מתנגד לכך כי הבקשה תידון כאילו ניתנה רשות ערעור, הוגש ערעור על פי הרשות שניתנה וכי בית משפט זה יקבל את הערעור ויורה על החזרת הדיון לבית המשפט המחוזי. יחד עם זאת, ציין המשיב כי מאחר שהמבקש היה זה שהתעקש כי תינתן הכרעה נפרדת בטענה המקדמית בנוגע למועד הגשת הבקשה לביטול פסק הבורר, במקום לברר את השגותיו, כולן, ביחס לפסק הבורר, הרי שאין מקום לבטל את חיוב המבקש בהוצאות.

המבקש הגיש הודעה מטעמו ביום 17.11.2010 ובו ביקש כי המשיב יחויב בהוצאות הולמות, זאת נוכח התנהלותו הנטענת של המשיב במסגרת הדיון לפני בית המשפט המחוזי ולפני בית משפט זה, ובכלל זאת תקיפתו האישית של המבקש תוך הכפשת שמו והצגתו כמי שנוקט הליכי סרק כנגד המשיב.

7.נוכח האמור לעיל, אציע לחבריי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. כן אציע לחבריי, בשים לב להלכה שנקבעה בעניין פורוש, להורות על ביטול פסק הדין שניתן ועל החזרת הדיון לבית המשפט המחוזי. באשר לביטול חיוב המבקש בהוצאות, סבורני כי ראוי שהטענות ההדדיות שמפנים הצדדים זה כלפי זה באשר לאופן התנהלותם תתבררנה לפני בית המשפט המחוזי וכי ככל שיש בהן ממש יינתן לדבר ביטוי במסגרת פסיקת ההוצאות בסיומו של ההליך.

בנסיבות העניין, אציע לחבריי שלא לעשות צו להוצאות.

ניתן היום, י"ד בכסלו תשע"א (21.11.2010).