מ' מ' ט' מטה מותקפי הטרור (ע"ר) נ' ממשלת ישראל ואח'

פסק-דין

1.ביום 14.6.2000 קיבלה וועדת השרים לענייני ביטחון לאומי (להלן: הוועדה) החלטה, על פיה המליצה בפני הרשויות המוסמכות לבחון אפשרות לשחרר שלושה אסירים פלסטינאים אשר בשמותיהם נקבה (להלן: האסירים). כמצויין בהחלטה, ההמלצה באה לאחר שבבחינה מיקדמית נמצא שהשלושה עמדו בתבחינים שנקבעו בהחלטותיה של הוועדה.

בעקבות החלטה מדינית זו, החליט נשיא המדינה להקל בעונשו של אחד האסירים, הרמטכ"ל החליט להקל בעונשו של אחר ומפקד כוחות צה"ל באזור יהודה החליט להקל בעונשו של השלישי. כל אחת מההחלטות ניתנה במסגרת סמכויותיו של מעניק ההקלה בעונש. על פי ההחלטות להקלה בעונש, היו אמורים האסירים להשתחרר ביום 19.6.00, והם אמנם שוחררו במועד זה בשעות הצהריים.

2.העותרת הינה עמותה המאגדת נפגעי טרור ובני משפחותיהם. בעתירתה זו עתרה לכך שהמשיבים יבטלו את החלטתם לשחרר את האסירים, כשכוונתם היא לביטול החלטת הוועדה מיום 14.6.00. נתבקש גם צו ביניים שימנע את שחרור האסירים.

עתירה זו הוגשה ביום 19.6.00 בשעות הצהריים, וכשהובאה בפני השופט התורן בשעות אחר הצהריים נתבקשה תגובת המשיבים בהקדם בחוזר לבקשה לצו ביניים. במענה לכך התקבלה כעבור זמן קצר תשובה בכתב של פרקליטות המדינה, על פיה הליך שחרור שלושה האסירים נשוא העתירה הסתיים. בכך פג הטעם למתן צו ביניים.

3.עיינו בעתירה ושמענו את טיעונו של בא כוח העותרת, ובאנו למסקנה, כי דין העתירה להדחות.

ראשית, העניין בא לדיון והכרעה בפני בית המשפט לאחר ששחרור האסירים כבר בוצע. בנסיבות אלה, הפכה העתירה לתאורטית. הגורמים המוסמכים להקלה בעונש פעלו במסגרת סמכותם והחלטתם להקל בעונש אף בוצעה בפועל. לפיכך, תקיפת החלטת הוועדה, ללא תקיפה של ההחלטות על הקלה בעונש לא תוכל להועיל.

שנית, גם לעצם העניין לא היה מקום שנתערב בהחלטת הוועדה. על פי פסיקתו העקבית של בית משפט זה, לא יתערב בית המשפט בהחלטות ממשלה בעלות אופי מדיני מובהק, לרבות החלטות כדוגמת החלטת הוועדה. כפי שנאמר בבג"ץ 9290/99 מ' מ' ט' מטה מותקפי הטרור (ע"ר) נ' ממשלת ישראל (טרם פורסם) על החלטות כדוגמת החלטת הוועדה:

"נושאים אלה מצויים בסמכותה של הרשות המבצעת ובית המשפט לא יידרש להם - על דרך העיקרון - כל עוד עושה הרשות בתחומי סמכותה והחלטתה לא ניגעה בפגם משפטי של ממש" (שם, בפיסקה 12. וראה האסמכתאות שם).

בענייננו לא היה כל פגם משפטי בהחלטת הוועדה, ואין עילה שנתערב בה. אשר על כן, דין העתירה להידחות.

4.בא כוח העותרת התרעם על כך שכשפנה אל פרקליטות המדינה בצהרי יום 19.6.00, במועד בו רק אחד האסירים שוחרר ושני האסירים האחרים היו בתהליך שחרורם, לא עוכב תהליך שחרורם של האחרונים, על אף שהפרקליטה אליה פנה ידעה על הגשת עתירה זו ועל הבקשה לצו ביניים אשר נכללה בה. הפרקליטה הבהירה בתשובתה לבא כוח העותרת שתהליך השחרור בעיצומו, וכי רק אם יינתן צו ביניים על ידי בית משפט מוסמך יעוכב ביצוע השחרור, אשר על פי הנוהל חייב היה להתבצע עד שעות הצהריים. עוד הבהירה הפרקליטה בטיעון בפנינו, שכבר ביום 14.6.00 פורסם על החלטת הוועדה. בהתאם לנוהל הידוע לעותרת, מחכים עם ביצועה של החלטה כזו 48 שעות בלבד. בענייננו, עוכב הביצוע משך כחמישה ימים. בנסיבות אלה, ולאור העיכוב בהגשת העתירה, לא ראתה המדינה לעכב את ביצוע ההחלטות לשחרור האסירים בעקבות ההקלה בעונשם, אלא אם יינתן צו שיפוטי המונע זאת. בנסיבותיו המיוחדות של המקרה, הננו סבורים שאין לבוא בטרוניה על שחרורם של האסירים על אף שבמהלך שחרורם הוגשה עתירה זו.

העתירה נדחית.

ניתן היום, יח' בסיון התש"ס (21.6.2000).